הכותל המערבי מכונה "שער הרחמים"
ולשם באים כל היהודים להתפלל בתקופת השלטון הצלבני

רבי בנימין בן יונה מטּוּדֵילה_[1]     
נלב"ע אחרי ד'תתקל"ג

מתוך תאור מסעו בערך בשנת ד'תתק"ל

ירושלים היא עיר קטנה ובצורה תחת שלש חומות, ואנשים בה הרבה... ויש שם בית הצביעוֹת שקונין אותו היהודים בכל שנה מן המלך, שלא יעשה שום אדם צביעה בירושלים כי אם היהודים לבדם, והם כמו מאתים יהודים (נ"א: ד' יהודים), דרים תחת 'מגדל דוד'...

ויש בירושלים ארבעה שערים: שער אברהם_[2] ושער דוד ושער ציון ושער ג'ושפט_[3], הוא שער יהושפט לפני בית המקדש שהיה בימי קדם, ושם טינפולי דומיני (="היכל האדון", כינוי לטיני למבנה כיפת הסלע). והוא היה מקום המקדש, ובנה עליו עמר בן אל־כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאוד, ואין מכניסים שם הגויים שום צלם, ולא שום תמונה, אלא שבאים שם להתפלל.

ולפני אותו מקום "כותל מערבי", והוא אחד מן הכתלים שהיו בקדש הקדשים_[4], וקוראים אותו "שער הרחמים", ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה.

מקורות:

'ספר מסעות של ר' בנימין ז"ל', מהדורת ר' מרדכי בן מוהרה"ג נתן אדלר הכהן, לונדון תרס"ז, עמ' כד.

וע"פ ההדרה מאת א. יערי ב'מסעות ארץ ישראל', ת"א תש"ו, עמ' 40.         

מצורף תצלום מכתב יד 'מסעות בנימין', איטליה שנת ר"פ, 1520 לסה"נ, באדיבות אוסף הספריה הלאומית (ראו הערה 4).

[1] בהקדמת המעתיק מכתב־יד: "זה הספר מחובר מדברים שספר איש אחד מארץ נבארה, ששמו רבי בנימין בר יונה מטודילה. וילך הלוך ויבא בארצות רבות ורחוקות כאשר יתפרש בדבריו אלו... הביא דבריו אלה עמו לארץ קשטיליא בשנת תתקל"ג, והיה ר' בנימין הנזכר איש מבין ומשכיל ובעל תורה [י"ג: והלכה], ובכל דבר שבדקוהו כדי לפשפש אחריו נמצאו דבריו מתוקנים [י"ג: ומכוונים] ויציבים בפיו, כי היה איש אמת".

[2] "נראה שצריך לגרוס: שער אפרים. וכך קראו אז לשער שכם" (הערת המהדיר).

[3] "כך קראו אז לשער האריות" (המהדיר), לכן "לפני בית המקדש" מתפרש: בקרבת המקום שעליו היה המקדש בימי קדם. ודרכו להשתמש במילה 'לפני' גם במשמעות של 'בקרבת מקום', למשל: "ולפני ירושלם הר ציון".

[4] "ובאמת הוא חומת חצר הר־הבית" (הערת המהדיר). בנוסח אחר מכתב יד מופיע: "ולפני אותו מקום כותל מערבי, אחד מהכותלים שהיו במקדש בקדש הקדשים", וכך רהוט יותר. המילים 'לפני אותו מקום' כנראה מתפרשות כמו 'לפני בית המקדש' הנזכר לעיל כציון כללי למקום סביב הר־הבית. בכל אופן אין לפרש דבריו על כותל המקדש עצמו, שכבר היה חרב בזמנו, ולכן רבים התקשו בהבנת המילים: "בקדש הקדשים". יש אומרים שרבי בנימין שגה בזיהוי הכותל המערבי של ההר וחשבוֹ לכותל קודש־הקדשים, כפי שאפשר לשמוע מפשט לשון המדרשים אודות הכותל המערבי, ומכאן הסיק שמנהג היהודים להתפלל "לפני הכותל בעזרה". אך הדוחק בכך גדול הן מהפן ההלכתי והן מפני שאם זיהה את 'כיפת הסלע' כמקום המקדש לא יתכן שהכותל המערבי המרוחק משם עשרות מטרים הוא של המקדש. גם קשה להלום הבנה זו בלשונו, שכן היה לו לכתוב "אחד מהכתלים של קדש הקדשים". לכן נראה לענ"ד שהביטוי "שהיה בקדש הקדשים" מתפרש: "שהיה בקרבת קדש הקדשים", כלומר סמוך ונראה, ולא שהוא המקדש עצמו. וכיוצא בזה מצאנו בלשון הקדמונים, כגון בפיוט ל'סדר העבודה' של יום־כפור בתאור שמחת הכהנים והעם העומדים בעזרה: "אשרי עין ראתה קהל קדושים רוגשים בבית קדשי הקדשים", דהיינו בקרבת קדש הקדשים. וכיוצ"ב מצינו במשנה יומא ד, ג: "עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל", ומבואר בירושלמי שהכוונה לרובד שבעזרה מחוץ להיכל.

ויותר נראה לענ"ד, שרבי בנימין מכנה את כל שטח ההר וכתליו "קדש הקדשים", שהוא ביטוי המרומם בעיני הקורא את קדושת המקום, ואין כוונתו למובן הרגיל של המילים. וכעין שמצינו בשמות כט, לז: "וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים", למרות שהמזבח נמצא בחצר המקדש, ופרש הראב"ע: "קדש כאחד הקדשים". והרמב"ן פרש (שם, מ, י): "ויתכן שאמר במזבח 'קדש קדשים' בעבור שיְקָדֵּשׁ". ועיין שער יששכר, תשרי, מאמר יום הקדוש, סוף אות כז. וכן לעתיד לבוא יכונה כל הר־הבית "קדש הקדשים" כנאמר (יחזקאל מג, יב): "זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת עַל רֹאשׁ הָהָר כָּל גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָדָשִׁים", ושם ברד"ק לרבי דוד קמחי בן דורו של ר' בנימין מטודילה: "כל גבול ההר סביב הוא קֹדש הקדשים, כנגד ירושלים (=ביחס לירושלים), כי ירושלים כולה קֹדש, כמו שנאמר: 'והיתה העיר קֹדש', אבל ההר הוא 'קֹדש הקדשים'". וכיוצ"ב במצודת דוד שם: "הבנין העומד על ראש ההר וכל גבולו מסביב הוא קדש הקדשים, ועל הר הבית יאמר... לדעת שמקום הר הבית היא קדש־קדשים למול אחוזת הכהנים והלוים".