תצ"ו (1736) - רבי רפאל טריוִיש...רבי רפאל טריוִיש תצ"ו (1736) - רבי רפאל טריוִיש
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי רפאל בכ"ר ברוך טריוִיש נלב"ע ט' באלול תצ"ו
שם ה' דבוק בשם ישראל והוא מנהיגם אפילו בזמן החורבן, וכן רמזו חז"ל באמרם "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי"
בישראל כתיב (דברים לב, יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר", ובדברי הזוהר הקדוש (דברים רחצ ע"ב): "בגין דהאי בהאי איתדבק" והם אמרו היות עילוי זה אף בחורבנה[1], וכדברי רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינתו יתברך מכותל מערבי[2];
ברחמי ה' ובחסדו הותיר לנו בגלותנו שריד ופליטה מבית חיינו - הכותל המערבי הקדוש, וזו עדות לישראל שלא מאס בנו וישיבנו לארצנו
כל טוב אשר גמלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, והותיר לנו שריד כמעט, לשארית הנמצא ולבית חיינו, פליטת אריאל - כותל מערבי הקדוש הזה[3], עדות לישראל להודות לשם ה' כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו מבין הגויים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ...
אנא אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, אות לתשועה - לכבוד הכותל הקדוש הזה שאתה שוכן בו (זוהר שמות קטז ע"ב), אשר הוא ראש אמנה לכל באי עולם (שם ה ע"ב), תזכור לנו זכות האמנה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה";
נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' אלקינו חטאנו, הלה' גָּמַלנו זאת, על כל הטוב אשר גְּמָלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, ולא כגמולינו גמל עלינו, והותיר לנו שריד - לשארית הנמצא ולבית חיינו - פליטת אריאל, כותל מערבי הקדוש, עדות לישראל כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו בתהילה וארמון על משפטו ישב כבתחילה...
אנא אלקינו אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, לכבודך, שאתה שוכן בכותל הזה (זוהר שמות קטז ע"ב), ולכבוד שכינתך השורה עמך, גם ציפור מצאה בית והיא העלת הגגה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי כל ביתה לבוש שנים[4]...
ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהמו נא רחמיך עלינו, על זאת הבושה והכלימה אשר אנו עומדים מנגד, או בדרך נגד צרינו בלתי אל האבנים עינינו, ללעג וקלס, ואף גם זאת כגנב הנמצא במחתרת... תשורי מראש אמנה, הרמוז בכותל הקדוש הזה (שיר השירים ד, ח; זוהר שמות ה ע"ב), לזכור לנו זכות האמונה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
[1] לשון הזוהר שם: "זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּבַּר עִמְּהוֹן... 'כִּי לֹא יִטּוֹשׁ ה' אֶת עַמּוֹ וגו'', מַאי טַעְמָא לֹא יִטּוֹשׁ ה' אֶת עַמּוֹ? 'בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל' (שמואל־א יב, כב), בְּגִין דְּהַאי בְּהַאי אִתְדְּבַק, וְעַל דָּא לָא יִשְׁבּוֹק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּבְכָל אֲתָר דְּאִינּוּן שַׁרְיָין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן" [תרגום: אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה מנחה אותם... 'כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וגו'', מדוע לא יטוש ד' עמו? 'בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל' – משום שזה בזה דבוק, ועל זאת לא יעזבם הקב"ה, שבכל מקום שהם נמצאים הקב"ה עמהם].
[2] ראה עוד בספרו 'דגול מרבבה' דף נב, א-ב. מדבריו בדלוג על עניני סוד: "על דרך דרש אפשר כוונתו 'משגיח מן החלונות' בעד רחמיו, אף על פי שמצד התעוררות דילן אין אנו ראויים כי אם שיציץ 'מן החרכים'... אף אם חוטאים אינו נפסק השגחתו מהם... שהכל תלוי בהשגחתו יתברך, שעל ידי שמשגיח על העליונים מתקיימים, שאם יסיר השגחתו מכל העולמות אפילו רגע אחד - והיו כלא היו... ויהיה מעתה: 'הנה זה עומד אחר - כתלנו', כאמור בגימטריה 'מלכותי', רצונו לומר 'הנה זה אלהינו קיוינו לו' עומד אחר כתלנו, שאינו זז משכינתו... אלא שהוא מרחוק יותר... דרך חלון צר...".
[3] ל"סדר תקון כותל מערבי תוב"ב" שערך רבי רפאל בספרו קרא בשם: "פליטת אריאל" (=פליטת בית המקדש). בהקדמה לסדר התקון סיפר: "האמת לא אכסה, שלא עלתה על לבי לתקן בה דבר, על סמך אשר כבר גבלו ראשונים סדרא ועניינא. לא כן בדין של רבון כל המעשים יתברך־שמו, גלגל מדי דברי באהוב נפשי, גזע היחס והמעלה, הוא הודה זיוה והדרה, החכם השלם הדיין המצוין אתמחי גברא לטובה, זכה וזיכה את ישראל וכו' ח"ק כמה"ר יעקב אלגאזי יצ"ו, שהוצרכתי לברכתו בספר הזה, ויצא מפי קדוש לאמור – למה לא תיקנתי תיקון הכלה קדישא, נאה וחשובה, מקום רגלה, אדמת קדש, פלטת אריאל, הנקרא 'כותל מערבי'. ובאותה שעה לא השבתי לו דבר... ואמרתי הלא זה הדבר אשר דבר החכם עדיף מנביא, ומגלגלין זכות על־ידי זכאי, ועיני לשמיא נטלית: ישים דבריו בפי לכבוד שמו הגדול, אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, בזכות עם בחר לו יה, שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'". וכן בהקדמתו לספר ציין: "במדור לפי כבודו, סדרתי סדר ותקון נוכח פני הבאים להתראות את פני האדון אדנַי בכותל מערבי מבית עולמים, ככל חוקותיו, בתפילותיו ועדותיו, לחיבתו ביהוס"ף שמו, פליטת אריאל שמתיו".
[4] על פי הפסוקים מתהלים פד, ד: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ", יהושע ב, ד: " וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה", בראשית ח, ט: "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה", ומשלי ל, כא: "כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים". והרמז לשכינה השורה במקום המקדש כצפור בקן השומרת על גוזליה, ובשעת החורבן נסתלקה מהמזבח לגג המקדש (ראש־השנה לא, א) ועולי רגלים מישראל, הנמשלים ליונה, פסקו מלהגיע למקום המקדש בעוונותינו.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי רפאל בכ"ר ברוך טריוִיש
נלב"ע ט' באלול תצ"ו
שם ה' דבוק בשם ישראל והוא מנהיגם אפילו בזמן החורבן, וכן רמזו חז"ל באמרם "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי"
בישראל כתיב (דברים לב, יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר", ובדברי הזוהר הקדוש (דברים רחצ ע"ב): "בגין דהאי בהאי איתדבק" והם אמרו היות עילוי זה אף בחורבנה[1], וכדברי רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינתו יתברך מכותל מערבי[2];
ברחמי ה' ובחסדו הותיר לנו בגלותנו שריד ופליטה מבית חיינו - הכותל המערבי הקדוש, וזו עדות לישראל שלא מאס בנו וישיבנו לארצנו
כל טוב אשר גמלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, והותיר לנו שריד כמעט, לשארית הנמצא ולבית חיינו, פליטת אריאל - כותל מערבי הקדוש הזה[3], עדות לישראל להודות לשם ה' כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו מבין הגויים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ...
אנא אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, אות לתשועה - לכבוד הכותל הקדוש הזה שאתה שוכן בו (זוהר שמות קטז ע"ב), אשר הוא ראש אמנה לכל באי עולם (שם ה ע"ב), תזכור לנו זכות האמנה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה";
נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' אלקינו חטאנו, הלה' גָּמַלנו זאת, על כל הטוב אשר גְּמָלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, ולא כגמולינו גמל עלינו, והותיר לנו שריד - לשארית הנמצא ולבית חיינו - פליטת אריאל, כותל מערבי הקדוש, עדות לישראל כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו בתהילה וארמון על משפטו ישב כבתחילה...
אנא אלקינו אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, לכבודך, שאתה שוכן בכותל הזה (זוהר שמות קטז ע"ב), ולכבוד שכינתך השורה עמך, גם ציפור מצאה בית והיא העלת הגגה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי כל ביתה לבוש שנים[4]...
ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהמו נא רחמיך עלינו, על זאת הבושה והכלימה אשר אנו עומדים מנגד, או בדרך נגד צרינו בלתי אל האבנים עינינו, ללעג וקלס, ואף גם זאת כגנב הנמצא במחתרת... תשורי מראש אמנה, הרמוז בכותל הקדוש הזה (שיר השירים ד, ח; זוהר שמות ה ע"ב), לזכור לנו זכות האמונה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
מקורות:
צח ואדום, דף ג, א; שם, 'סדר תיקון כותל מערבי תוב"ב', דף מד, א-ב (מתוך תפילה לשבתות וימים טובים; ומתפילה לימי החול)
[1] לשון הזוהר שם: "זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּבַּר עִמְּהוֹן... 'כִּי לֹא יִטּוֹשׁ ה' אֶת עַמּוֹ וגו'', מַאי טַעְמָא לֹא יִטּוֹשׁ ה' אֶת עַמּוֹ? 'בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל' (שמואל־א יב, כב), בְּגִין דְּהַאי בְּהַאי אִתְדְּבַק, וְעַל דָּא לָא יִשְׁבּוֹק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּבְכָל אֲתָר דְּאִינּוּן שַׁרְיָין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִמְּהוֹן" [תרגום: אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה מנחה אותם... 'כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וגו'', מדוע לא יטוש ד' עמו? 'בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל' – משום שזה בזה דבוק, ועל זאת לא יעזבם הקב"ה, שבכל מקום שהם נמצאים הקב"ה עמהם].
[2] ראה עוד בספרו 'דגול מרבבה' דף נב, א-ב. מדבריו בדלוג על עניני סוד: "על דרך דרש אפשר כוונתו 'משגיח מן החלונות' בעד רחמיו, אף על פי שמצד התעוררות דילן אין אנו ראויים כי אם שיציץ 'מן החרכים'... אף אם חוטאים אינו נפסק השגחתו מהם... שהכל תלוי בהשגחתו יתברך, שעל ידי שמשגיח על העליונים מתקיימים, שאם יסיר השגחתו מכל העולמות אפילו רגע אחד - והיו כלא היו... ויהיה מעתה: 'הנה זה עומד אחר - כתלנו', כאמור בגימטריה 'מלכותי', רצונו לומר 'הנה זה אלהינו קיוינו לו' עומד אחר כתלנו, שאינו זז משכינתו... אלא שהוא מרחוק יותר... דרך חלון צר...".
[3] ל"סדר תקון כותל מערבי תוב"ב" שערך רבי רפאל בספרו קרא בשם: "פליטת אריאל" (=פליטת בית המקדש). בהקדמה לסדר התקון סיפר: "האמת לא אכסה, שלא עלתה על לבי לתקן בה דבר, על סמך אשר כבר גבלו ראשונים סדרא ועניינא. לא כן בדין של רבון כל המעשים יתברך־שמו, גלגל מדי דברי באהוב נפשי, גזע היחס והמעלה, הוא הודה זיוה והדרה, החכם השלם הדיין המצוין אתמחי גברא לטובה, זכה וזיכה את ישראל וכו' ח"ק כמה"ר יעקב אלגאזי יצ"ו, שהוצרכתי לברכתו בספר הזה, ויצא מפי קדוש לאמור – למה לא תיקנתי תיקון הכלה קדישא, נאה וחשובה, מקום רגלה, אדמת קדש, פלטת אריאל, הנקרא 'כותל מערבי'. ובאותה שעה לא השבתי לו דבר... ואמרתי הלא זה הדבר אשר דבר החכם עדיף מנביא, ומגלגלין זכות על־ידי זכאי, ועיני לשמיא נטלית: ישים דבריו בפי לכבוד שמו הגדול, אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, בזכות עם בחר לו יה, שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'". וכן בהקדמתו לספר ציין: "במדור לפי כבודו, סדרתי סדר ותקון נוכח פני הבאים להתראות את פני האדון אדנַי בכותל מערבי מבית עולמים, ככל חוקותיו, בתפילותיו ועדותיו, לחיבתו ביהוס"ף שמו, פליטת אריאל שמתיו".
[4] על פי הפסוקים מתהלים פד, ד: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ", יהושע ב, ד: " וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה", בראשית ח, ט: "וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה", ומשלי ל, כא: "כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים". והרמז לשכינה השורה במקום המקדש כצפור בקן השומרת על גוזליה, ובשעת החורבן נסתלקה מהמזבח לגג המקדש (ראש־השנה לא, א) ועולי רגלים מישראל, הנמשלים ליונה, פסקו מלהגיע למקום המקדש בעוונותינו.