תשע"ד (2014 לסה"נ) - הראשל"צ רבי עובד...הראשל"צ רבי עובדיה יוסףתשע"ד (2014 לסה"נ) - הראשל"צ רבי עובדיה יוסףקרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (2)
תיעוד הדלקות נר חנוכה ליד הכותל בידי הרא...
לקט מדברי הראשל"צ רבי עובדיה יוסף על קדו...
הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבי עובדיה יוסף י"ב בתשרי תרפ"א - ג' במרחשון תשע"ד
לקט מתוך המקורות הרשומים בתחתית הדף
חז"ל אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, ושנגזר משמים שלא יצליחו להחריבו לעולם, וברור שהכוונה לכותל המערבי הידוע בימינו
אמרו חז"ל (שמות רבה ב, ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש". ואמרו עוד (שיר השירים רבה ב, סדרא תנינא כב): "'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ' – אחר כותל מערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם".
[והוא כמו שכתוב באיכה רבתי (א, סוף לב) במעשה דפנגר, שנצטווה להחריב הכותל המערבי, "וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה? ששכינה במערב", ולכן לא החריבוֹ, ועם כל זה נהרג פנגר שפגעה בו קללת רבי יוחנן בן זכאי, עיין שם. וברור שהמכוון לכותל המערבי שלנו, וכן הבינו כל המפרשים.
אולם ראיתי בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרמח)... השיאו לדבר אחר, שהמכוון כלפי מה שאמרו שהשכינה במערבו של עולם (עיין בבא בתרא כה, א). ומה שטען: "שלא אוכל לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת הגויים", תמוה, שהרי גם הרב מודה שבית המקדש בקדושתו עומד אף על פי שנמצא ברשות הגויים... וכן כתב הרדב"ז עצמו בתשובה (שם סימן תרצא), ואם כן גם לגבי הכותל המערבי הוא הדין והוא הטעם... (ועיין עוד במדרש רבה פרשת נשא פרשה יא סימן ג)].
המתפלל בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו אשר נוסד בידי דוד ושלמה, דומה כמתפלל לפני כסא הכבוד, ושם פתח פתוח לקבלת תפלות ישראל
ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדשי הקודשים, שמכוון כלפי בית מקדש של מעלה ברקיע (ירושלמי ברכות ד, ה; ועיין ילקוט שמעוני תהלים רמז תשיג). והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כסא הכבוד של הקב"ה, שמשם פתח פתוח לרווחה לשמוע ולקבל תפלתם של ישראל, כמו שנאמר (בראשית כח, יז): "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (ע"פ רש"י שם ובפרקי דרבי אליעזר לה). ולכן, מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשנו, ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה.
[עיין בילקוט שמעוני (שמואל־ב רמז קמד): "כתוב אחד אומר (שמואל־ב ז, ה): 'הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת?', וכתוב אחד אומר (דברי־הימים־א יז, ד): 'לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת!', אלא – שאתה מיסדו ואין אתה משכללו". והוא כמו שכתוב בסוכה (נג, א) שדוד כרה השיתין של יסוד בית המקדש. והוא במקום שנקבע במשותף על ידי שמואל ודוד בהיותם עוסקים בנויו של עולם, וכמו שכתוב בזבחים (נד, ב). ואפשר שתחילת הכותל המערבי נעשה על ידי דוד, ולכן לא שלטה בו ידי צר ואויב, וכמו שכתוב בסוטה (ט, א)...
וכיום גילו עוד שלושה נדבכים בעומק, וגם הרחיבו מקום הכותל, על ידי הריסת המבנים שהיו מכסים את שטח הכותל, ועוד ידם נטויה להרחיבו ולשכללו, ה' יעזרם על דבר כבוד שמו.
והבנין החדש אשר נבנה על אבני הכותל המערבי... על ידי השר הצדיק דורש טוב לעמו ר' משה מונטיפיורי עליו השלום - לשמירה ולהגנה מן הערבים הפראים שלא ירמסו ברגליהם הטמאות על אבני הכותל הקדושים, וכמו שכתוב בספר 'מסעות ירושלים' עמ' ס, עיין שם (סדר יום ראשון אות ו)].
קדושת המקום של הכותל המערבי גורמת לבאים שם להתעורר ברגשות קודש ולהתפלל בכוונה, ומצווה לנשק אבני הכותל ולחונן עפר ירושלים
וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ד׳ להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת י-ה, ולהתפלל בכוונה, באימה וביראה. ואשרי המכוון דעתו בתפילה זכּה וברה לפני השם יתברך, שאז מובטח הוא שלא תשוב תפילתו ריקם, כמו שנאמר (תהלים י, יז): "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ", כלומר - אם סייעוהו משמי מרומים לכוון לבו בתפילתו, אז בודאי שאוזני ד׳ כביכול קשובת לקול תחינתו.
המקום ממנו לא זזה השכינה התקדש גם על ידי תפילות רבבות אלפי ישראל, ולכן לא גרע מקדושת בית כנסת וחובה לנהוג שם במורא וביראת כבוד
לפיכך חובה קדושה להכנס ליד הכותל המערבי ביראת כבוד ובכובד ראש, וחלילה להקל ראש כלפי הקודש. ולכן אסור להכנס לשם בגילוי ראש, בין אנשים ובין נשים... ומצווה להודיע חומר הדברים בלשון רכה, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
[כי המקום מקודש על ידי תפילתם של רבבות אלפי ישראל, ובפרט שלא זזה משם שכינה. וכבר כתב היראים (סימן שכד): "'וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ' (ויקרא יט, יד) – ציוה השם יתברך שבהכנס אדם לבית הכנסת או לבית המדרש שינהוג בהן מורא וכבוד, שנאמר (ע"פ שם, ל): 'ואת מִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', וביבמות (ו, א): לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על המקדש, פירוש – מהקב"ה. ומצינו לבית הכנסת ובית המדרש שנקראו 'מקדש', דתניא בתורת כהנים (בחוקותי כו, לא): 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם' (בלשון רבים) – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובמגילה (כט, א): 'וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט' (יחזקאל יא, טז) – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל"...
ובודאי שעל יד הכותל המערבי, שמתפללים שם באופן קבוע רבבות אלפי ישראל, לא גרע מקדושת בית הכנסת ובית המדרש, וכן הוא מנהג כל יראי ה' וחושבי שמו]...
אסור לבוא ליד הכותל לשם ביקור של טיול או לשם צילום בלבד, וכן אסור בהחלט לדבר שם בשיחה בטֵלה, כי המקום קדוש לתורה ולתפילה. ואסור לאכול ולשתות על יד הכותל (ברחבה התחתונה), במקום שנתקדש על ידי רבבות אלפי ישראל לתפילה... והמיקל ראשו בשיחה בטלה או באכילה ושתיה ועישון, עוונו גדול מנשוא, ועליו נאמר (ישעיה א, יב): "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"...
אין ראוי לאדם לנשק את בניו או קרוביו בכותל המערבי, שאין להראות חיבה ואהבה במקום הקדוש הזה אלא להקב"ה לבדו. גם כשיושב בכותל המערבי וקורא תהלים, או בשעת התפילה, לא ישים רגל על רגל, שהוא דרך שחץ וגאוה.
טוב להתפלל בכוונה בכותל המערבי, כי "אזניים לכותל" ותפילתו תעלה למרום
מה טוב להתפלל בכוונה בכותל המערבי, כדי שתעלה תפילתו למרום, והרמז לזה: "אזניים לכותל" (רש"י ברכות ח, ב בד"ה אלא בשדה), והוא ממדרש רבה קהלת (סוף פרשה י): "'וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר' (קהלת י, כ) - משום אזניים לכותל", ובמדרש תהלים (ריש מזמור ז), עיין שם.
מנהג ישראל שמותר להכניס יד בין נדבכי הכותל המערבי, כי למרות שהוא חומת הר הבית אין "ביאה במקצת" נחשבת ככניסה להר
מותר למתפללים שעל יד הכותל להכניס יד בתוך הסדקים שבין נדבכי הכותל... כי הכותל המערבי הוא חומת הר הבית, והעומדים לפניו הם עומדים מחוץ לחומת הר הבית.
[בשו"ת אבני נזר (חלק ב מיורה דעה סימן תנ) האריך בזה, והעלה דלא שייך לומר "ביאה במקצת שמה ביאה" לגבי איסור כניסה להר הבית... ועוד, שנראה דבמחנה לויה (שגבולו מן הכותל המערבי ולפנים) לא אמרינן "ביאה במקצת שמה ביאה". ועוד, שאין זה "דרך כניסה", וכו', עיין שם... ועל כרחך לומר שאין הכותל המערבי הזה שלנו אלא כותל הר הבית, ודלא כהרדב"ז בזה (בשו"ת חלק ב סימן תרצא)... והנח להם לישראל – אם אינם נביאים בני נביאים הם... ומנהג ישראל תורה הוא, וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין].
יש להיזהר שלא לנתוץ אפילו מעט מאבני הכותל, ולא ליטול מהעפר שבין נדבכיו, מחמת 'איסור ניתוץ' מדאורייתא ומשום 'מורא מקדש'
ויש להזהר שלא לנתוץ אפילו חלק קטן מאבני הכותל, וכן שלא לקחת מעפר שבין נדבכי אבני הכותל. [הנה המרדכי כתב (מגילה סימן תתכו): "בית הכנסת נקרא 'מקדש מעט', לפיכך אסור לנתוץ דבר מבית הכנסת, דתניא בספרי (פיסקא סא): מנין לנותץ אבן מן המזבח ומן העזרות שהוא ב'לא תעשה', שנאמר (דברים יב, ג-ד): 'וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לה' אֱלֹהֵיכֶם'", עיין שם. והביאוֹ מרן הבית יוסף (אורח חיים סימן קנא), וכן פסק הרמ"א בהגה (שם קנב), וכל שכן בנתיצת אבני הכותל המערבי... "ומצווה על בית דין שבירושלים ת"ו להזהיר בזה על מורא מקדש ולאפרושי מאיסורא רבה" (ספר חמש מאמרות, עמ' רכג)];
השם יתברך הפליא חסדיו עמנו להוציאנו מאפלה לאורה במלחמת 'ששת הימים', וזכינו גם לשחרור 'הכותל המערבי' שריד בית מקדשנו ותפארתנו וכל שטח הר הבית
בימים אלה הפליא השם יתברך חסדיו ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו חסדו, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו (ישעיה נב, י), כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול (שמואל-א יב, כב), ויצאנו מאפלה לאורה, ומיגון לשמחה, ברוך הוא ומבורך שמו אשר שם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו (ע"פ תהלים סו, ט), וברוב רחמיו וחסדיו זכינו גם לשחרורו של 'הכותל המערבי' שריד בית מקדשנו ותפארתנו, ואף כל שטח הר הבית והמקדש נתונים נתונים המה בחסות שלטון ישראל...
פשט מאמר חז"ל שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, הוא על 'הכותל' שלנו, ובכל זאת אי אפשר להעזר בכך לזיהוי גבולות ההר, וגדולי הדור קבעו שאין להכנס לשטח הר הבית עד כי יבוא שילה ויטהרנו
יש להניח מאמר חז"ל (שמות רבה ב, ב) שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, פשוטו כמשמעו, על 'הכותל המערבי' שלנו, ואין צורך להשיאו לדבר אחר (כפי שרצו להסביר בדעת הרדב"ז)...
ואף שידוע לנו ש'הכותל המערבי' הוא חומת הר הבית המערבית (ודלא כמו שכתב הרדב"ז (בשו"ת חלק ב סי' תרמח) שהוא כותל העזרה), ומשם [נוכל למדוד] לחומה המזרחית ת"ק אמה, מכל מקום הרי אין ידוע לנו המרחק שבין הכותל המערבי לכותל בית קדש הקדשים... ועיין עוד בשו"ת שאילת דוד (בקונטרס 'דרישת ציון וירושלים' מאמר ראשון אות א), שכתב שאי אפשר לנו בשום פנים לכוין מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת... ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית, אפילו לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב).
וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח. והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן;
גם בזמן הזה נהגו קהלות ישראל מכל העולם לעלות לרגל לירושלים ולשריד בית מקדשנו הכותל המערבי, מפני שקדושת השכינה אינה בטלה משם לעולם
אמנם עיקר המצוה של עליה לרגל היא להביא קרבן להקריבו בבית המקדש, וכמבואר בפסוק (דברים טז, טז): "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם", מכל מקום גם בזמן הזה נהגו קהלות ישראל מכל הארץ, ומחוץ לארץ, לעלות לירושלים ולכותל המערבי, מפני שקדושתן מפני השכינה, ואין השכינה בטלה לעולם, שנאמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים".
וכן אמרו במדרש שיר השירים (רבה פרשה ב, כב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי". וכן כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז), שקדושת בית המקדש וירושלים לא בטלה לעולם, שנאמר (ויקרא כו, לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", אף על פי שהם שוממים בקדושתם הם עומדים;
גם לאחר חורבן בית־המקדש אין שואלים את הגשמים ב'ברכת השנים' אלא החל משבעה בחשון [בכדי שיספיקו עולי רגלים לחזור לביתם, עם נשיהם וטפם]... לפי שגם לאחר החורבן היו נקבצים ובאים מכל הסביבות לעלות לרגל לירושלים. ובייחוד אל שריד בית מקדשנו הכותל המערבי, כמאמר חז"ל במדרש [שמות] רבה (ב, ב) על הפסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" – זה הכותל המערבי שלא זזה שכינה משם לעולם, שנאמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"[1];
לנקות מכל זוהמה ולכלוך את הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו, ואין מעבירין על המצוות
הריני להורות בזה לכבודו [רב הכותל הרב גץ] לנקות את הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו, מכל זוהמה ולכלוך ח"ו, ובמיוחד בור השופכין הצמוד אליו [באזור 'הכותל הקטן']. יפה שעה אחת קודם, ואין מעבירין על המצוות. הנני מברכו בברכת 'חזק ואמץ' מתוך ידיעתי את שקידתו וזריזותו במילוי תפקידו וחפץ ה' בידו יצלח.
[1] וכן מובא ב'יחוה דעת' חלק ב סימן י: "וכתב הר"ן (תענית י, א), שאף על פי שבזמן הזה לאחר שחרב בית המקדש אין מצות עליה לרגל נוהגת, מכל מקום כיון שיש עדיין פירות שטוחים בשדות, ואם יבואו עליהם גשמים יפסידום, אין לשאול טל ומטר עד שבעה בחשון, וכמו שהזכירו טעם זה בגמרא (תענית ד, ב). אלא שהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו טעם זה כלל, ולכן נראה שהטעם הוא לפי שגם לאחר החורבן היו נוהרים ומתאספים מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום, ומפני עולי רגל אלה ראוי לאחר שאלת טל ומטר עד שבעה בחשון, כדי שיספיקו לשוב לבתיהם. עד כאן [מדברי הר"ן]. וכסיוע לכך, מדברי המדרש (שיר השירים רבה ד, ב): '"הִנָּךְ יָפָה... עֵינַיִךְ יוֹנִים" – מה יונה זו אף על פי שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא ביטלו עלייתם שלש רגלים בשנה', עד כאן [מדברי המדרש], וזה על פי מה שאמרו (בשמות רבה ב, ב): מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. (וראה עוד בקהלת רבה יא, ב)".
מקורות:
לקט מתוך 'חזון עובדיה', ד׳ תעניות, מדיני ההנהגה בכותל המערבי, אותיות א-ט, עמ׳ תמא-תנה; שו"ת 'יביע אומר' חלק ה, יורה דעה סימן כו; שו"ת 'יחווה דעת' חלק א, סימן כה; תצלום מכתב אל רב הכותל הרב גץ מב' בניסן תשל"ג (בארכיון 'עטרת כהנים')
מציג פריט: - מתוך 2
תיעוד הדלקות נר חנוכה ליד הכותל בידי הראשל"צ רבי עובדיה יוסף זצ"ל
קרא עוד
קרדיטים: הקרן למורשת הכותל המערבי
לקט מדברי הראשל"צ רבי עובדיה יוסף על קדושת הכותל
קרא עוד
הראשון לציון והרב הראשי לישראל רבי עובדיה יוסף
י"ב בתשרי תרפ"א - ג' במרחשון תשע"ד
לקט מתוך המקורות הרשומים בתחתית הדף
חז"ל אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, ושנגזר משמים שלא יצליחו להחריבו לעולם, וברור שהכוונה לכותל המערבי הידוע בימינו
אמרו חז"ל (שמות רבה ב, ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש". ואמרו עוד (שיר השירים רבה ב, סדרא תנינא כב): "'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ' – אחר כותל מערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם".
[והוא כמו שכתוב באיכה רבתי (א, סוף לב) במעשה דפנגר, שנצטווה להחריב הכותל המערבי, "וגזרו מן שמיא דלא יחרב לעולם, למה? ששכינה במערב", ולכן לא החריבוֹ, ועם כל זה נהרג פנגר שפגעה בו קללת רבי יוחנן בן זכאי, עיין שם. וברור שהמכוון לכותל המערבי שלנו, וכן הבינו כל המפרשים.
אולם ראיתי בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרמח)... השיאו לדבר אחר, שהמכוון כלפי מה שאמרו שהשכינה במערבו של עולם (עיין בבא בתרא כה, א). ומה שטען: "שלא אוכל לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת הגויים", תמוה, שהרי גם הרב מודה שבית המקדש בקדושתו עומד אף על פי שנמצא ברשות הגויים... וכן כתב הרדב"ז עצמו בתשובה (שם סימן תרצא), ואם כן גם לגבי הכותל המערבי הוא הדין והוא הטעם... (ועיין עוד במדרש רבה פרשת נשא פרשה יא סימן ג)].
המתפלל בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו אשר נוסד בידי דוד ושלמה, דומה כמתפלל לפני כסא הכבוד, ושם פתח פתוח לקבלת תפלות ישראל
ומקום הכותל המערבי סמוך לבית קדשי הקודשים, שמכוון כלפי בית מקדש של מעלה ברקיע (ירושלמי ברכות ד, ה; ועיין ילקוט שמעוני תהלים רמז תשיג). והמתפלל במקום מקודש זה כמתפלל לפני כסא הכבוד של הקב"ה, שמשם פתח פתוח לרווחה לשמוע ולקבל תפלתם של ישראל, כמו שנאמר (בראשית כח, יז): "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (ע"פ רש"י שם ובפרקי דרבי אליעזר לה). ולכן, מנהג שלומי אמוני ישראל שמתפללים ושופכים צקון לחשם ורחשם ליד הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשנו, ואשר נוסד על ידי דוד ושלמה.
[עיין בילקוט שמעוני (שמואל־ב רמז קמד): "כתוב אחד אומר (שמואל־ב ז, ה): 'הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת?', וכתוב אחד אומר (דברי־הימים־א יז, ד): 'לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת!', אלא – שאתה מיסדו ואין אתה משכללו". והוא כמו שכתוב בסוכה (נג, א) שדוד כרה השיתין של יסוד בית המקדש. והוא במקום שנקבע במשותף על ידי שמואל ודוד בהיותם עוסקים בנויו של עולם, וכמו שכתוב בזבחים (נד, ב). ואפשר שתחילת הכותל המערבי נעשה על ידי דוד, ולכן לא שלטה בו ידי צר ואויב, וכמו שכתוב בסוטה (ט, א)...
וכיום גילו עוד שלושה נדבכים בעומק, וגם הרחיבו מקום הכותל, על ידי הריסת המבנים שהיו מכסים את שטח הכותל, ועוד ידם נטויה להרחיבו ולשכללו, ה' יעזרם על דבר כבוד שמו.
והבנין החדש אשר נבנה על אבני הכותל המערבי... על ידי השר הצדיק דורש טוב לעמו ר' משה מונטיפיורי עליו השלום - לשמירה ולהגנה מן הערבים הפראים שלא ירמסו ברגליהם הטמאות על אבני הכותל הקדושים, וכמו שכתוב בספר 'מסעות ירושלים' עמ' ס, עיין שם (סדר יום ראשון אות ו)].
קדושת המקום של הכותל המערבי גורמת לבאים שם להתעורר ברגשות קודש ולהתפלל בכוונה, ומצווה לנשק אבני הכותל ולחונן עפר ירושלים
וקדושת המקום גורמת לבאים בחצרות ד׳ להתעורר בהתלהבות קודש ברשפי אש שלהבת י-ה, ולהתפלל בכוונה, באימה וביראה. ואשרי המכוון דעתו בתפילה זכּה וברה לפני השם יתברך, שאז מובטח הוא שלא תשוב תפילתו ריקם, כמו שנאמר (תהלים י, יז): "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ", כלומר - אם סייעוהו משמי מרומים לכוון לבו בתפילתו, אז בודאי שאוזני ד׳ כביכול קשובת לקול תחינתו.
ומצווה לנשק אבני הכותל ולחונן עפרו, שנאמר (תהלים קב, טו): "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (וראה כתובות קיב, סוע"א).
המקום ממנו לא זזה השכינה התקדש גם על ידי תפילות רבבות אלפי ישראל, ולכן לא גרע מקדושת בית כנסת וחובה לנהוג שם במורא וביראת כבוד
לפיכך חובה קדושה להכנס ליד הכותל המערבי ביראת כבוד ובכובד ראש, וחלילה להקל ראש כלפי הקודש. ולכן אסור להכנס לשם בגילוי ראש, בין אנשים ובין נשים... ומצווה להודיע חומר הדברים בלשון רכה, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
[כי המקום מקודש על ידי תפילתם של רבבות אלפי ישראל, ובפרט שלא זזה משם שכינה. וכבר כתב היראים (סימן שכד): "'וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ' (ויקרא יט, יד) – ציוה השם יתברך שבהכנס אדם לבית הכנסת או לבית המדרש שינהוג בהן מורא וכבוד, שנאמר (ע"פ שם, ל): 'ואת מִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ', וביבמות (ו, א): לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על המקדש, פירוש – מהקב"ה. ומצינו לבית הכנסת ובית המדרש שנקראו 'מקדש', דתניא בתורת כהנים (בחוקותי כו, לא): 'וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם' (בלשון רבים) – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובמגילה (כט, א): 'וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט' (יחזקאל יא, טז) – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל"...
ובודאי שעל יד הכותל המערבי, שמתפללים שם באופן קבוע רבבות אלפי ישראל, לא גרע מקדושת בית הכנסת ובית המדרש, וכן הוא מנהג כל יראי ה' וחושבי שמו]...
אסור לבוא ליד הכותל לשם ביקור של טיול או לשם צילום בלבד, וכן אסור בהחלט לדבר שם בשיחה בטֵלה, כי המקום קדוש לתורה ולתפילה. ואסור לאכול ולשתות על יד הכותל (ברחבה התחתונה), במקום שנתקדש על ידי רבבות אלפי ישראל לתפילה... והמיקל ראשו בשיחה בטלה או באכילה ושתיה ועישון, עוונו גדול מנשוא, ועליו נאמר (ישעיה א, יב): "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"...
אין ראוי לאדם לנשק את בניו או קרוביו בכותל המערבי, שאין להראות חיבה ואהבה במקום הקדוש הזה אלא להקב"ה לבדו. גם כשיושב בכותל המערבי וקורא תהלים, או בשעת התפילה, לא ישים רגל על רגל, שהוא דרך שחץ וגאוה.
טוב להתפלל בכוונה בכותל המערבי, כי "אזניים לכותל" ותפילתו תעלה למרום
מה טוב להתפלל בכוונה בכותל המערבי, כדי שתעלה תפילתו למרום, והרמז לזה: "אזניים לכותל" (רש"י ברכות ח, ב בד"ה אלא בשדה), והוא ממדרש רבה קהלת (סוף פרשה י): "'וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר' (קהלת י, כ) - משום אזניים לכותל", ובמדרש תהלים (ריש מזמור ז), עיין שם.
מנהג ישראל שמותר להכניס יד בין נדבכי הכותל המערבי, כי למרות שהוא חומת הר הבית אין "ביאה במקצת" נחשבת ככניסה להר
מותר למתפללים שעל יד הכותל להכניס יד בתוך הסדקים שבין נדבכי הכותל... כי הכותל המערבי הוא חומת הר הבית, והעומדים לפניו הם עומדים מחוץ לחומת הר הבית.
[בשו"ת אבני נזר (חלק ב מיורה דעה סימן תנ) האריך בזה, והעלה דלא שייך לומר "ביאה במקצת שמה ביאה" לגבי איסור כניסה להר הבית... ועוד, שנראה דבמחנה לויה (שגבולו מן הכותל המערבי ולפנים) לא אמרינן "ביאה במקצת שמה ביאה". ועוד, שאין זה "דרך כניסה", וכו', עיין שם... ועל כרחך לומר שאין הכותל המערבי הזה שלנו אלא כותל הר הבית, ודלא כהרדב"ז בזה (בשו"ת חלק ב סימן תרצא)... והנח להם לישראל – אם אינם נביאים בני נביאים הם... ומנהג ישראל תורה הוא, וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין].
יש להיזהר שלא לנתוץ אפילו מעט מאבני הכותל, ולא ליטול מהעפר שבין נדבכיו, מחמת 'איסור ניתוץ' מדאורייתא ומשום 'מורא מקדש'
ויש להזהר שלא לנתוץ אפילו חלק קטן מאבני הכותל, וכן שלא לקחת מעפר שבין נדבכי אבני הכותל. [הנה המרדכי כתב (מגילה סימן תתכו): "בית הכנסת נקרא 'מקדש מעט', לפיכך אסור לנתוץ דבר מבית הכנסת, דתניא בספרי (פיסקא סא): מנין לנותץ אבן מן המזבח ומן העזרות שהוא ב'לא תעשה', שנאמר (דברים יב, ג-ד): 'וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לה' אֱלֹהֵיכֶם'", עיין שם. והביאוֹ מרן הבית יוסף (אורח חיים סימן קנא), וכן פסק הרמ"א בהגה (שם קנב), וכל שכן בנתיצת אבני הכותל המערבי... "ומצווה על בית דין שבירושלים ת"ו להזהיר בזה על מורא מקדש ולאפרושי מאיסורא רבה" (ספר חמש מאמרות, עמ' רכג)];
השם יתברך הפליא חסדיו עמנו להוציאנו מאפלה לאורה במלחמת 'ששת הימים', וזכינו גם לשחרור 'הכותל המערבי' שריד בית מקדשנו ותפארתנו וכל שטח הר הבית
בימים אלה הפליא השם יתברך חסדיו ונפלאותיו עמנו, גבר עלינו חסדו, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו (ישעיה נב, י), כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול (שמואל-א יב, כב), ויצאנו מאפלה לאורה, ומיגון לשמחה, ברוך הוא ומבורך שמו אשר שם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו (ע"פ תהלים סו, ט), וברוב רחמיו וחסדיו זכינו גם לשחרורו של 'הכותל המערבי' שריד בית מקדשנו ותפארתנו, ואף כל שטח הר הבית והמקדש נתונים נתונים המה בחסות שלטון ישראל...
פשט מאמר חז"ל שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, הוא על 'הכותל' שלנו, ובכל זאת אי אפשר להעזר בכך לזיהוי גבולות ההר, וגדולי הדור קבעו שאין להכנס לשטח הר הבית עד כי יבוא שילה ויטהרנו
יש להניח מאמר חז"ל (שמות רבה ב, ב) שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, פשוטו כמשמעו, על 'הכותל המערבי' שלנו, ואין צורך להשיאו לדבר אחר (כפי שרצו להסביר בדעת הרדב"ז)...
ואף שידוע לנו ש'הכותל המערבי' הוא חומת הר הבית המערבית (ודלא כמו שכתב הרדב"ז (בשו"ת חלק ב סי' תרמח) שהוא כותל העזרה), ומשם [נוכל למדוד] לחומה המזרחית ת"ק אמה, מכל מקום הרי אין ידוע לנו המרחק שבין הכותל המערבי לכותל בית קדש הקדשים... ועיין עוד בשו"ת שאילת דוד (בקונטרס 'דרישת ציון וירושלים' מאמר ראשון אות א), שכתב שאי אפשר לנו בשום פנים לכוין מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת... ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית, אפילו לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב).
וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח. והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן;
גם בזמן הזה נהגו קהלות ישראל מכל העולם לעלות לרגל לירושלים ולשריד בית מקדשנו הכותל המערבי, מפני שקדושת השכינה אינה בטלה משם לעולם
אמנם עיקר המצוה של עליה לרגל היא להביא קרבן להקריבו בבית המקדש, וכמבואר בפסוק (דברים טז, טז): "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם", מכל מקום גם בזמן הזה נהגו קהלות ישראל מכל הארץ, ומחוץ לארץ, לעלות לירושלים ולכותל המערבי, מפני שקדושתן מפני השכינה, ואין השכינה בטלה לעולם, שנאמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים".
וכן אמרו במדרש שיר השירים (רבה פרשה ב, כב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי". וכן כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז), שקדושת בית המקדש וירושלים לא בטלה לעולם, שנאמר (ויקרא כו, לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", אף על פי שהם שוממים בקדושתם הם עומדים;
גם לאחר חורבן בית־המקדש אין שואלים את הגשמים ב'ברכת השנים' אלא החל משבעה בחשון [בכדי שיספיקו עולי רגלים לחזור לביתם, עם נשיהם וטפם]... לפי שגם לאחר החורבן היו נקבצים ובאים מכל הסביבות לעלות לרגל לירושלים. ובייחוד אל שריד בית מקדשנו הכותל המערבי, כמאמר חז"ל במדרש [שמות] רבה (ב, ב) על הפסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" – זה הכותל המערבי שלא זזה שכינה משם לעולם, שנאמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"[1];
לנקות מכל זוהמה ולכלוך את הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו, ואין מעבירין על המצוות
הריני להורות בזה לכבודו [רב הכותל הרב גץ] לנקות את הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו ותפארתנו, מכל זוהמה ולכלוך ח"ו, ובמיוחד בור השופכין הצמוד אליו [באזור 'הכותל הקטן']. יפה שעה אחת קודם, ואין מעבירין על המצוות. הנני מברכו בברכת 'חזק ואמץ' מתוך ידיעתי את שקידתו וזריזותו במילוי תפקידו וחפץ ה' בידו יצלח.
________________________________________________________________
[1] וכן מובא ב'יחוה דעת' חלק ב סימן י: "וכתב הר"ן (תענית י, א), שאף על פי שבזמן הזה לאחר שחרב בית המקדש אין מצות עליה לרגל נוהגת, מכל מקום כיון שיש עדיין פירות שטוחים בשדות, ואם יבואו עליהם גשמים יפסידום, אין לשאול טל ומטר עד שבעה בחשון, וכמו שהזכירו טעם זה בגמרא (תענית ד, ב). אלא שהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו טעם זה כלל, ולכן נראה שהטעם הוא לפי שגם לאחר החורבן היו נוהרים ומתאספים מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום, ומפני עולי רגל אלה ראוי לאחר שאלת טל ומטר עד שבעה בחשון, כדי שיספיקו לשוב לבתיהם. עד כאן [מדברי הר"ן]. וכסיוע לכך, מדברי המדרש (שיר השירים רבה ד, ב): '"הִנָּךְ יָפָה... עֵינַיִךְ יוֹנִים" – מה יונה זו אף על פי שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא ביטלו עלייתם שלש רגלים בשנה', עד כאן [מדברי המדרש], וזה על פי מה שאמרו (בשמות רבה ב, ב): מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. (וראה עוד בקהלת רבה יא, ב)".
מקורות:
לקט מתוך 'חזון עובדיה', ד׳ תעניות, מדיני ההנהגה בכותל המערבי, אותיות א-ט, עמ׳ תמא-תנה;
שו"ת 'יביע אומר' חלק ה, יורה דעה סימן כו;
שו"ת 'יחווה דעת' חלק א, סימן כה;
תצלום מכתב אל רב הכותל הרב גץ מב' בניסן תשל"ג (בארכיון 'עטרת כהנים')