מת רבי פלטיאל [הנגיד][2], המגן לקהִלות עַם אֵל, הדרים במצרים ובארץ ישראל... ויקם רבי שמואל [הנגיד] בנו תחתיו, איש גדול ונכבד בדורותיו... והעלה [עצמות] אביו ואמו בירושלים בארונות... והקדיש לְדָר עליונים... מזהב עשרים אלף דַּרְכְּמוֹנִים לדלים ועגומים, לחכמים והדרשנים... ושמן למקדש בכותל מערבי[3] למזבח שבפנים[4].
מקורות:
'מגילת אחימעץ' [ירושלים תש"ד], עמ' מו-מז.
וכעין זה ב'סדר החכמים וקורות הימים' חלק ב [אוקספורד תרנ"ג], 'ספר יוחסין', עמ' 130
_________________________________________
[1]מגילת אחימעץ – מגילת יוחסין שנכתבה לפני שלטון הצלבנים בארץ בידי רבי אחימעץ שמוצאו מאיטליה. על פי המוזכר בסוף המגילה היא נכתבה בחודש אדר א' בשנת ד'תתי"ד (1054 לסה"נ). המגילה מתארת בשיר ותהִלה את קורות אבותיו, שהיו אנשים חשובים ומנהיגי קהילות ושרי ממלכה. כתב־יד המגילה נתגלה בשנת תרנ"ג ע"י א' נויבאואר בספריית הקתדרלה בספרד ופורסם על ידו, ונדפס שוב בירושלים בתש"ד בהוצאת 'תרשיש', במהדורה מוגהת ומוערת ע"י בנימין קלאר. בינתיים זו העדות הקדומה ביותר שמצאנו על היות הכותל המערבי של הר־הבית מקום תפילה ועבודת ה' בפועל. בתקופה ההיא כבר לא הורשו יהודים להתפלל בהר־הבית ובתעודות אחרות מתקופת הגאונים מדובר על מנהג הקפת כותלי הר־הבית ואמירת תחנונים בשעריו, ועל כן ברור שה"כותל מערבי" בו הקדיש את השמן הוא מקום ידוע שהיה באזור הכותל המערבי של הר־הבית. יש מזהים את המקום עם מחילה תת־קרקעית גדולה הבנויה בכותל המערבי ב'שער וורן' (כיום חסום), שכפי הנראה שימש בעבר כמקום תפילה.
[2]רבי פלטיאל הנגיד – נלב"ע בערך בשנת ד'תשל"ז, כיהן כנגיד הקהילות היהודיות במזרח וכראש השרים בממלכת הח'ליף הפטאמי אבו תמים אל מואיז, שהשתרעה על שטחים נרחבים שכללו את מצרים, דרום איטליה וצפון אפריקה. בנו וממשיכו היה רבי שמואל הנגיד, אשר על פי המסופר במגילה העלה את עצמות הוריו לקבורה בירושלים. רבי שמואל הנגיד חי לכל המאוחר עד שנת ד'תתי"ז. רבי אחימעץ בן פלטיאל היה נכד בן דודו של רבי פלטיאל הנגיד, ולשני בניו קרא כשמות גדולי המשפחה, לבנו שנולד בשנת ד'תשצ"ח פלטיאל, ובנו שנולד בשנת ד'תת"ד נקרא שמואל.
[3] קטע זה ממגילת אחימעץ צוטט בשנת תרפ"ט על ידי הוועד־הלאומי בקובץ מקורות קדמונים לבסוס זכות היהודים להתפלל ליד הכותל המערבי. ליד המילים "בכותל מערבי" ציין ראש הרבנים לארץ־ישראל הגראי"ה קוק בכתב ידו: "ומה שהיהודים נמנעו להכנס לפנים מן הכותל במשך הדורות, היה זה רק מפני הכרעת הדת, שקדושת המקום היא חמורה כל כך, עד שאין אנו חושבים שיש לנו אפשרות להכשיר את עצמנו עכשיו להכנס במקום הקדוש הזה בצידו הפנימי" (טיוטת המסמך הממוען אל הממשלה הבריטית נמצא ב'ארכיון הציוני' והעתק ממנו ב'ארכיון הרבנות הראשית').
[4] כידוע, בזמנם היה המקדש חרב, ובהר־הבית שהיה תחת שלטון מוסלמי כבר נבנתה 'כפת הסלע'. לכן נראה ש'מקדש' היינו מקום תפילה סמוך למקום־המקדש, ליד או בתוך עובי הכותל המערבי, ששימש כ'מקדש מעט'. ישנן עדויות היסטוריות על "בית תפילה ומדרש" שהיה בנוי בצמוד למערב הר־הבית עד שחרב במסעי הצלב (ראה ב"צ דינבורג, מאסף ציון ג' תרפ"ט, עמ' 54). 'מזבח שבפנים' לדעת רבים הינו הבימה של בית הכנסת ששליח ציבור עומד עליה או הבימה שקורין עליה בספר תורה (ראה דינבורג שם, עמ' 62-63; י. יחזקאל שם, עמ' 121), וכן מצינו בפיוט הקליר ליום א' סוכות: 'עצי עשב ישאו היום מזבח להסב', ומשמע שכוונתו להקפת הבימה בבית הכנסת בזמן הזה (ע"פ הערת המהדיר ב. קלאר). כמו כן יש המשווים את התאור על רבי שמואל הנגיד עם המסופר על רב שמואל הלוי מקורדובה, שעל פי המובא ב"ספר הקבלה" נסמך לנגיד בשנת ד'תשפ"ז ונלב"ע בשנת ד'תתט"ו, ו"היה מספיק שמן זית לבתי כנסיות שבירושלים בכל שנה, והרביץ תורה הרבה ומת בשיבה טובה וכו'" (סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא וסדר הקבלה להראב"ד ז"ל, וארשא תרכ"ב, דף כה, ב), יעוין "הנגידות בישראל" לרבי י. ל. הכהן פישמן (מימון), ירושלים תרפ"ג, עמ' טז.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי שמואל הנגיד הקדיש שמן ל'מקדש מעט' שהיה בזמנו בכותל המערבי
רבי אחימעץ בן רבי פלטיאל
כתב במגילת יוחסין בשנת ד'תתי"ד[1]:
מת רבי פלטיאל [הנגיד][2], המגן לקהִלות עַם אֵל, הדרים במצרים ובארץ ישראל... ויקם רבי שמואל [הנגיד] בנו תחתיו, איש גדול ונכבד בדורותיו... והעלה [עצמות] אביו ואמו בירושלים בארונות... והקדיש לְדָר עליונים... מזהב עשרים אלף דַּרְכְּמוֹנִים לדלים ועגומים, לחכמים והדרשנים... ושמן למקדש בכותל מערבי[3] למזבח שבפנים[4].
מקורות:
'מגילת אחימעץ' [ירושלים תש"ד], עמ' מו-מז.
וכעין זה ב'סדר החכמים וקורות הימים' חלק ב [אוקספורד תרנ"ג], 'ספר יוחסין', עמ' 130
_________________________________________
[1] מגילת אחימעץ – מגילת יוחסין שנכתבה לפני שלטון הצלבנים בארץ בידי רבי אחימעץ שמוצאו מאיטליה. על פי המוזכר בסוף המגילה היא נכתבה בחודש אדר א' בשנת ד'תתי"ד (1054 לסה"נ). המגילה מתארת בשיר ותהִלה את קורות אבותיו, שהיו אנשים חשובים ומנהיגי קהילות ושרי ממלכה. כתב־יד המגילה נתגלה בשנת תרנ"ג ע"י א' נויבאואר בספריית הקתדרלה בספרד ופורסם על ידו, ונדפס שוב בירושלים בתש"ד בהוצאת 'תרשיש', במהדורה מוגהת ומוערת ע"י בנימין קלאר. בינתיים זו העדות הקדומה ביותר שמצאנו על היות הכותל המערבי של הר־הבית מקום תפילה ועבודת ה' בפועל. בתקופה ההיא כבר לא הורשו יהודים להתפלל בהר־הבית ובתעודות אחרות מתקופת הגאונים מדובר על מנהג הקפת כותלי הר־הבית ואמירת תחנונים בשעריו, ועל כן ברור שה"כותל מערבי" בו הקדיש את השמן הוא מקום ידוע שהיה באזור הכותל המערבי של הר־הבית. יש מזהים את המקום עם מחילה תת־קרקעית גדולה הבנויה בכותל המערבי ב'שער וורן' (כיום חסום), שכפי הנראה שימש בעבר כמקום תפילה.
[2] רבי פלטיאל הנגיד – נלב"ע בערך בשנת ד'תשל"ז, כיהן כנגיד הקהילות היהודיות במזרח וכראש השרים בממלכת הח'ליף הפטאמי אבו תמים אל מואיז, שהשתרעה על שטחים נרחבים שכללו את מצרים, דרום איטליה וצפון אפריקה. בנו וממשיכו היה רבי שמואל הנגיד, אשר על פי המסופר במגילה העלה את עצמות הוריו לקבורה בירושלים. רבי שמואל הנגיד חי לכל המאוחר עד שנת ד'תתי"ז. רבי אחימעץ בן פלטיאל היה נכד בן דודו של רבי פלטיאל הנגיד, ולשני בניו קרא כשמות גדולי המשפחה, לבנו שנולד בשנת ד'תשצ"ח פלטיאל, ובנו שנולד בשנת ד'תת"ד נקרא שמואל.
[3] קטע זה ממגילת אחימעץ צוטט בשנת תרפ"ט על ידי הוועד־הלאומי בקובץ מקורות קדמונים לבסוס זכות היהודים להתפלל ליד הכותל המערבי. ליד המילים "בכותל מערבי" ציין ראש הרבנים לארץ־ישראל הגראי"ה קוק בכתב ידו: "ומה שהיהודים נמנעו להכנס לפנים מן הכותל במשך הדורות, היה זה רק מפני הכרעת הדת, שקדושת המקום היא חמורה כל כך, עד שאין אנו חושבים שיש לנו אפשרות להכשיר את עצמנו עכשיו להכנס במקום הקדוש הזה בצידו הפנימי" (טיוטת המסמך הממוען אל הממשלה הבריטית נמצא ב'ארכיון הציוני' והעתק ממנו ב'ארכיון הרבנות הראשית').
[4] כידוע, בזמנם היה המקדש חרב, ובהר־הבית שהיה תחת שלטון מוסלמי כבר נבנתה 'כפת הסלע'. לכן נראה ש'מקדש' היינו מקום תפילה סמוך למקום־המקדש, ליד או בתוך עובי הכותל המערבי, ששימש כ'מקדש מעט'. ישנן עדויות היסטוריות על "בית תפילה ומדרש" שהיה בנוי בצמוד למערב הר־הבית עד שחרב במסעי הצלב (ראה ב"צ דינבורג, מאסף ציון ג' תרפ"ט, עמ' 54). 'מזבח שבפנים' לדעת רבים הינו הבימה של בית הכנסת ששליח ציבור עומד עליה או הבימה שקורין עליה בספר תורה (ראה דינבורג שם, עמ' 62-63; י. יחזקאל שם, עמ' 121), וכן מצינו בפיוט הקליר ליום א' סוכות: 'עצי עשב ישאו היום מזבח להסב', ומשמע שכוונתו להקפת הבימה בבית הכנסת בזמן הזה (ע"פ הערת המהדיר ב. קלאר). כמו כן יש המשווים את התאור על רבי שמואל הנגיד עם המסופר על רב שמואל הלוי מקורדובה, שעל פי המובא ב"ספר הקבלה" נסמך לנגיד בשנת ד'תשפ"ז ונלב"ע בשנת ד'תתט"ו, ו"היה מספיק שמן זית לבתי כנסיות שבירושלים בכל שנה, והרביץ תורה הרבה ומת בשיבה טובה וכו'" (סדר עולם רבא וסדר עולם זוטא וסדר הקבלה להראב"ד ז"ל, וארשא תרכ"ב, דף כה, ב), יעוין "הנגידות בישראל" לרבי י. ל. הכהן פישמן (מימון), ירושלים תרפ"ג, עמ' טז.