תק"י (1750) - רבי משה פרנקפורט...רבי משה פרנקפורטתק"י (1750) - רבי משה פרנקפורט
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי משה ב"ר שמעון פרנקפורט מאמשטרדם נולד תל"ב – נלב"ע תק"י
מקור: קהלות משה חלק ב, אמשטרדם תפ"ג - פירוש מנחה גדולה ליחזקאל לה, י
חמש מאות ושישים שנה שלטה מלכות רומי בארץ ישראל וחשבה שהיא מחליפה את ישראל בירושת הארץ, אבל בו בזמן היתה שכינת ה' בכותל המערבי לאות אמת שעוד ישובו ישראל לירושלים ובית ה' יבנה בה
"יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ, וה' שָׁם הָיָה" (יחזקאל לה, י). מהר"י אברבנל ז"ל (שם): "אמרו בני אדום, שהם הרומיים, שהם ירשו אותם [את ישראל ויהודה וארצותיהם], וכן היה שבחורבן בית שני משלו על כל ארץ־ישראל והתמידו בממשלתם עליה חמש מאות וששים שנה. ואתה אדום לא זכרת שהשם שָׁם היה, כלומר בית מקדשו אשר החרבת היה שם. ומפני זה 'חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ וגו' [אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם, וְנוֹדַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ', רוצה לומר, ואעשה גם אני בך באפי ובקנאתי כמו שעשית אתה באפך ובקנאתך בישראל]".
ולעניות־דעתי נראה, שאמר אדום: כיון שישראל היו יורשים הארץ מאבותם אברהם יצחק ויעקב, ועכשיו שגלו אין יורש קרוב מעֵשָׂו, וזהו־שאמר 'שתי הארצות לי תהיינה', שהדין נותן שלי תהיינה וירשנוה, שמצד הירושה היא מגיעה לי. ו[השיב ה' לעֵשָׂו בפי הנביא]: טועה אתה בדבר, כי הגלות מארצם אינה אלא לפי שעה, לא גירושין עולמית, שעל־כן מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב). וזה שאמר 'וה' שָׁם הָיָה' - כשדיברת זה הדבר, ה' שם, בכותל המערבי היה, לאות אמת שעוד ישובו ישראל לארצם ולירושלים ובית ה' יבנה בה.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי משה ב"ר שמעון פרנקפורט מאמשטרדם
נולד תל"ב – נלב"ע תק"י
מקור: קהלות משה חלק ב, אמשטרדם תפ"ג - פירוש מנחה גדולה ליחזקאל לה, י
חמש מאות ושישים שנה שלטה מלכות רומי בארץ ישראל וחשבה שהיא מחליפה את ישראל בירושת הארץ, אבל בו בזמן היתה שכינת ה' בכותל המערבי לאות אמת שעוד ישובו ישראל לירושלים ובית ה' יבנה בה
"יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ, וה' שָׁם הָיָה" (יחזקאל לה, י). מהר"י אברבנל ז"ל (שם): "אמרו בני אדום, שהם הרומיים, שהם ירשו אותם [את ישראל ויהודה וארצותיהם], וכן היה שבחורבן בית שני משלו על כל ארץ־ישראל והתמידו בממשלתם עליה חמש מאות וששים שנה. ואתה אדום לא זכרת שהשם שָׁם היה, כלומר בית מקדשו אשר החרבת היה שם. ומפני זה 'חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ וגו' [אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם, וְנוֹדַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ', רוצה לומר, ואעשה גם אני בך באפי ובקנאתי כמו שעשית אתה באפך ובקנאתך בישראל]".
ולעניות־דעתי נראה, שאמר אדום: כיון שישראל היו יורשים הארץ מאבותם אברהם יצחק ויעקב, ועכשיו שגלו אין יורש קרוב מעֵשָׂו, וזהו־שאמר 'שתי הארצות לי תהיינה', שהדין נותן שלי תהיינה וירשנוה, שמצד הירושה היא מגיעה לי. ו[השיב ה' לעֵשָׂו בפי הנביא]: טועה אתה בדבר, כי הגלות מארצם אינה אלא לפי שעה, לא גירושין עולמית, שעל־כן מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב). וזה שאמר 'וה' שָׁם הָיָה' - כשדיברת זה הדבר, ה' שם, בכותל המערבי היה, לאות אמת שעוד ישובו ישראל לארצם ולירושלים ובית ה' יבנה בה.