תק"ו (1746) - הרמח"ל - רבי משה...הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטותק"ו (1746) - הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל נולד תס"ז – נלב"ע כ"ו באייר תק"ו
מקור: אוצרות רמח"ל [הוצאת 'ספרייתי'], חלק שני - דרושים ומאמרים, ליקוטים, עמ' רנא
הכותל המערבי הוא 'עצם הלוז' של ישראל, שעליה יבנה בית המקדש השלישי
ענין כותל המערבי: באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא 'לוז'1, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נקראת 'הבלא דגרמי' 2. כן הואבבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, והוא סוד זה לוז, שעליו יבנה הבנין לעתיד לבוא, ואותה הקדושה השורה עליו נקראת 'הבלא דגרמי'.3
1 בראשית רבה כח, ג: "אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר ליה: איתיתיה לידי ואנא מודע לך. טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום". ובספר 'הערוך' ערך לוז: "חוליא קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליא, ודומה לשקד".
2 כנזכר בדברי האריז"ל: "סוד שאמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב) שלא זזה השכינה מכותל מערבית, וזה הוא כעין 'הבל דגרמי' הנזכר בענין התחיה, שהוא רושם אור הנשמה שהיתה בגוף ולכן נשארה גם כן הקדושה לעתיד לבא", ובזוהר פרשת שלח (ח"ג קע ע"א): "כָּל זִמְנָא דְּבִשְׂרָא קַיְּימָא, רוּחָא פַּקְדָא עָלָה דְּנַפְשָׁא, וְנַפְשָׁא פַּקְדָא לְגוּפָא. אֲבָל הַשְׁתָּא, פִּקְדוֹנָא דִּילָן אִיהוּ לְנַפְשָׁא, דְּאִיהִי מִשְׁתַּכְּכָא. וְאִשְׁתְּאָרַת בְּשִׁכוּכֵי גּוֹ גַּרְמֵי". ובאר האר"י ז"ל ב'מבוא שערים' (שער ב, חלק ב פרק ט): "והוא ענין כח אחד הנקרא הבל דגרמי, הנמשך מן הנפש, ושורה תמיד על עצמות המת, עד עת התחיה. כי אם לא היה נשאר שום לחלוחית אורה בעצמות, לא היו קמים בתחיה, והיו נפסדים ונרקבים לגמרי. ואותו הבל השורה עליהם, מאיר בהם קצת הארה, כדי שיוכלו להתקיים עד זמן התחיה... ונמצא כי גם בכלים האלו המתים, אף על פי שהאורות נסתלקו מהם, ודאי שנשאר בהם ההוא הבל דגרמי להחיותם עד עת התיקון, ואין כל חדש תחת השמש, ותיקונם הוא תחית המתים ממש".
3 ראו לשון תלמידו הרמ"ד וואלי ב'ליקוטים מקבילים לליקוטי הרמח״ל' (ספר הליקוטים חלק א, עמ' שנה): "בית המקדש... חרבנו היה ממש כמיתתו של אדם... וענין השכינה שנשארה בכותל מערבי ולא זזה משם, היא ממש בחינת הבלא דגרמי. עד שיבנה במהרה בימינו, והוא זמן תחייתו — לחזור בתוכו כל חלקי נשמתו, שהם מדרגות קדושתו שנסתלקו ממנו בחרבנו ברזא דאמרן". עוד מדברי הרמ"ד ראו בהרחבה במקומו.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי משה חיים לוצאטו - הרמח"ל
נולד תס"ז – נלב"ע כ"ו באייר תק"ו
מקור: אוצרות רמח"ל [הוצאת 'ספרייתי'], חלק שני - דרושים ומאמרים, ליקוטים, עמ' רנא
הכותל המערבי הוא 'עצם הלוז' של ישראל, שעליה יבנה בית המקדש השלישי
ענין כותל המערבי: באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא 'לוז'1, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נקראת 'הבלא דגרמי' 2. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, והוא סוד זה לוז, שעליו יבנה הבנין לעתיד לבוא, ואותה הקדושה השורה עליו נקראת 'הבלא דגרמי'.3
____________________________________________________
1 בראשית רבה כח, ג: "אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר ליה: איתיתיה לידי ואנא מודע לך. טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום". ובספר 'הערוך' ערך לוז: "חוליא קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליא, ודומה לשקד".
2 כנזכר בדברי האריז"ל: "סוד שאמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב) שלא זזה השכינה מכותל מערבית, וזה הוא כעין 'הבל דגרמי' הנזכר בענין התחיה, שהוא רושם אור הנשמה שהיתה בגוף ולכן נשארה גם כן הקדושה לעתיד לבא", ובזוהר פרשת שלח (ח"ג קע ע"א): "כָּל זִמְנָא דְּבִשְׂרָא קַיְּימָא, רוּחָא פַּקְדָא עָלָה דְּנַפְשָׁא, וְנַפְשָׁא פַּקְדָא לְגוּפָא. אֲבָל הַשְׁתָּא, פִּקְדוֹנָא דִּילָן אִיהוּ לְנַפְשָׁא, דְּאִיהִי מִשְׁתַּכְּכָא. וְאִשְׁתְּאָרַת בְּשִׁכוּכֵי גּוֹ גַּרְמֵי". ובאר האר"י ז"ל ב'מבוא שערים' (שער ב, חלק ב פרק ט): "והוא ענין כח אחד הנקרא הבל דגרמי, הנמשך מן הנפש, ושורה תמיד על עצמות המת, עד עת התחיה. כי אם לא היה נשאר שום לחלוחית אורה בעצמות, לא היו קמים בתחיה, והיו נפסדים ונרקבים לגמרי. ואותו הבל השורה עליהם, מאיר בהם קצת הארה, כדי שיוכלו להתקיים עד זמן התחיה... ונמצא כי גם בכלים האלו המתים, אף על פי שהאורות נסתלקו מהם, ודאי שנשאר בהם ההוא הבל דגרמי להחיותם עד עת התיקון, ואין כל חדש תחת השמש, ותיקונם הוא תחית המתים ממש".
3 ראו לשון תלמידו הרמ"ד וואלי ב'ליקוטים מקבילים לליקוטי הרמח״ל' (ספר הליקוטים חלק א, עמ' שנה): "בית המקדש... חרבנו היה ממש כמיתתו של אדם... וענין השכינה שנשארה בכותל מערבי ולא זזה משם, היא ממש בחינת הבלא דגרמי. עד שיבנה במהרה בימינו, והוא זמן תחייתו — לחזור בתוכו כל חלקי נשמתו, שהם מדרגות קדושתו שנסתלקו ממנו בחרבנו ברזא דאמרן". עוד מדברי הרמ"ד ראו בהרחבה במקומו.