רבי חיים בן רבי משה אִבְּן עֲטַר – 'אור החיים' הקדוש
נולד תנ"ו – נלב"ע ט"ו בתמוז תק"ג

המקורות: 'ראשון לציון', קונטרס על שלחן ערוך יורה־דעה סי' ר"מ (הלכות כבוד ומורא אב ואם), ד"ה ס"ב לא; קול קורא ממוהר"ר חיים אבן עטר לקהילת קודש קסאלי, מגנזי ירושלים חוברת כה, עמ' 12-13; 'מאור החיים' דרשות לרבינו נר המערבי, תצוה, ד"ה ד"א ואתה

מקום המקדש לא היה נשאר אחר החורבן בקדושתו מצד עצמו,
אך אודות לשכינה שלא זזה מכותל מערבי נוהג במקום דין קדושה,
והנכנס שם בטומאה מזלזל בכבוד השכינה, כדין העומד במקומו של אביו בפניו

"לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ הַמְיֻחָד לוֹ לַעֲמֹד שָׁם בְּסוֹד זְקֵנִים עִם חֲבֵרָיו, אוֹ מָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהִתְפַּלֵּל; וְלֹא יֵשֵׁב בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהָסֵב בְּבֵיתוֹ" (שלחן ערוך יו"ד סי' רמ סעיף ב) – נראה דדוקא בפניו [של אביו], אי נמי כשיש בני אדם יושבים שם ובא הוא וישב במקום אביו, בכהאי גוונא הוי זילותא, מה שאין כן בלאו הכי נראה דשרי, דאטו המקום קדושה יש בו?! ולא מצינו דין זה [שיש קדושה במקום] אלא בבית המקדש, דהגם דנחרב עדיין בקדושתו, ואפילו התם טעמא הוי משום דעדיין לא זזה שכינה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), והוי ליה כבפניו, אבל בלאו הכי שרי [להכנס שם בטומאה ולעמוד במקום אביו], דשלא בפניו אין שם פחיתות. ודלא כמו שכתב הט"ז (שם ס"ק ב), דאף בפני עצמו אסור, דאין הכרח לדבריו ז"ל;

אור החיים הקדוש הקים בירושלים בית־מדרש 'כנסת ישראל' לעסוק בתורה ובתפילה מול המקום בו שכנה השכינה, והלומדים נהגו לברך את תומכי בית המדרש מול הכותל המערבי, אשר שם השכינה שורה

לקרוא באזנֵי זרע ברך ד' קריאה של חיבה, קריאה של מצוה רבה, כי קול יצא מלפני ד' בלב כל בחירי המוני עם אלוקי אברהם, נאספו ממזרח וממערב, הללו דרך אניה בלב ים והללו ממדבר הרים, לעלות לעיר סביב לה הרים, להתגולל בעפרה, יְחָנֵנו ויברכנו לומר דַי לצער הפרֵידה, אולי יתעשת ד' לנו ונחיה באור החיים... ואצא סובב סביבות הנפוצות, נדחי צאן בעסק התורה באהבת ד' ומורא, ללמוד וללמד לכל בא ולומד, גם לחזר אחרי ילידי עם ד' לאמר להם: בֹא ברוכי ד'. זו תורה וזו שכרה ועל שכמם תהיה המשרה לרומם דגל התורה, והמה חכמים מחוכמים, על פלגי מֵי יראת ד' שתולים... באהבה רבה אהבת עולם רצון ד' יחפצו שואלים, ובעד עמוסים מתפללים למול מקום שָׁכְנָה שכינה, לשיב בנים על שולחן אביהם ברינה...

ומעתה אליכם אישים אקרא: מכל הרוצה להיות בכלל הברכה... ליכנס בכלל החברים, המייסדים [בית] מדרש זה, אשר נקרא שמו: מדרש "כנסת ישראל", הן יגיע לו חלק כחלק יחד עם כל החברים ראשונים ואחרונים.

וסדר מדרש זה הוא על זה האופן: תלמוד תורה מן הבוקר ועד הערב בחבורה למעלה מעשרה, והמה חכמים מחוכמים, בכתר היראה ואהבה והענוה מוכתרים. גם לשׂים לילות כימים בעסק התורה ובתחנונים מול שוכן מעונים, בעד כללות עַם אמונים, ולברך בייחוד כל החברים בשבתות וימים טובים מול כותל מערבי, אשר שם שכינה שׁוֹרָה... והיה לאות כתב ידי זה, לקיים כל דברי... חיים אבן עטר;

נר מערבי במנורת המקדש שימש עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל
והיה מאור השכינה ששורה בכותל המערבי

אמר הקב"ה (שמות כז, כ): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה [אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", והמצווה הזאת היא הוכחה ומורה שריית השכינה תדיר במשכן, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת כב, ב): נר מערבי הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, משום שנר מערבי נותן בה שמן כמידת ה-ו' נרות וכל הנרות דולקים אותן י"ב שעות, דכתיב (שם, כא): "מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר", ונר מערבי היתה כל היום שממנה דולק האחרות, וזהו היה מאור השכינה ששורה בכותל מערבי כידוע ומפורסם, ודי למבין.