[4] על־פי דברים לג, יב: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן". ובזבחים קיח, ב: "בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר: 'חופף עליו כל היום' כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין", ושם נד, א: "לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב''ה", וע"ע שם בעמוד ב. וראו בספרי דברים, וזאת הברכה פסקה שנב: "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם, היה אביו אוהבו, אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס. כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו, שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר (דברים לג, יב): 'ובין כתפיו שכן'".
[5] כל ישראל פונים בתפילתם לפינת הכותל המערבי, ושם צופים על המקום החרב ומכירים בכך שעדיין יש קדושה בו. על־פי חז"ל בירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה: "בחורבנו מנין? אמר רבי אבון: 'בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת' (שיר־השירים ד, ד) – תל, שכל הפיות מתפללין עליו", דהיינו שגם בזמן שהר הבית בחורבנו נשאר שָׁם 'תל' שכל הפיות פונות אליו. וכתב שם ב'מראה הפנים': "ושייכא טפי על שעת חורבנו... שיהו הכל פונין לו בתפילתן כדי שמתוך כך יזכרו להתפלל עליו... וכלומר, דתרוייהו משתמעי מהכא: דמדכתיב 'בנוי' שמעינן בעודו בבנינו, ומ'תלפיות' דרשינן 'תל', והיינו בחורבנו, שנעשה ל'תל' ועם כל זה 'פיות', שהכל מתפללין עליו וממילא פונים בו בתפילתן". וכיוצ"ב ב'הירושלמי המפורש' לגר"ש גורן: "בחורבנו מניין. שצריך לכוון אליו בתפילה, שיבנה במהרה בימינו? בנוי לתלפיות. הוא יבנה על ידי 'תלפיות', כדמפרש - שכל הפיות מתפללין על בנינו, ו'תל' היינו בהיותו חרב כתל, ויבנה על ידי התפילה!". ואותו 'תל' היינו הקיר שנשאר במערב, כדברי חז"ל על "כותל המערבי" שלא חרב ושהשכינה שורה בו, וכנרמז בזוהר הקדוש (בראשית רכח ע"ב, מתורגם): "קִיר - זֶהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה וכו' כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יד): 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ' (ר"ת מערב)", ובזוהר שמות קטז ע"ב: "דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, כּוֹתֶל מַעֲרָבִי דִּיּוּרָא דִּילֵיהּ, עַל שֵׁם דְּאִיהוּ תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ. כּ''וֹ תֵּ''ל, יְ'ה'וָֹ'ה [-בגימטריה] כּ''וֹ, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא, אִיהוּ תֵּל דִּילֵיהּ".
פייטן מתקופת הראשונים (לפני שנת ה'ס)
מסליחות לליל יום כפור כמנהג אשכנז במערב אירופה,
על פי כת"י ספריית פלטינה, פרמה, איטליה 2886 דף 193
פיות ישראל פונות לפינת הכותל המערבי, וקול רחשם מתוק וערב כקטורת לפני המלך
"הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה[1], וְהַבִּירָה הַקְּדוֹשָׁה[2] יְמִין עֶלְיוֹן קְנוּיָה[3],
זָכָה יְדִיד ה' לְמָנָתוֹ מְנוּיָה, חֶלְקוֹ חֵלֶק יָפֶה שְׁכִינָה חֲנוּיָה[4]...
פִּיּוֹת פּוֹנוֹת פִּנַּת כֹּתֶל הַמַּעֲרָב[5], צוֹפוֹת שֶׁחָרַב וַעֲדַיִן בִּקְדֻשָּׁה מְעוֹרָב,
קוֹל רַחַשׁ שִׂיחָם יֻמְתַּק וְיֶעֶרֲב, תְּכוּנַת קְטֹרֶת תִּקְרַב לְמֶלֶךְ רַב[6]".
[1] "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם..." (דברים יב, ה); "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם..." (שם, יג); "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב, יג); "אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם" (מלכים־ב כא, ז); "לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם... וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם" (דברי־הימים־ב ו, ה-ו), ועוד רבים.
[2] כינוי ל'הר הבית', כדעת ריש־לקיש ביומא ב, א; בזבחים קד, ב; ובירושלמי פסחים פרק ג, ח.
[3] על־פי אבות פרק ו משנה י: "חֲמִשָׁה קִנְיָנִים קָנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן... בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד... דִּכְתִיב (שמות טו, יז): 'מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ', וְאוֹמֵר (תהלים עח, נד): 'וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ'".
[4] על־פי דברים לג, יב: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן". ובזבחים קיח, ב: "בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר: 'חופף עליו כל היום' כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין", ושם נד, א: "לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב''ה", וע"ע שם בעמוד ב. וראו בספרי דברים, וזאת הברכה פסקה שנב: "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם, היה אביו אוהבו, אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס. כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו, שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר (דברים לג, יב): 'ובין כתפיו שכן'".
[5] כל ישראל פונים בתפילתם לפינת הכותל המערבי, ושם צופים על המקום החרב ומכירים בכך שעדיין יש קדושה בו. על־פי חז"ל בירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה: "בחורבנו מנין? אמר רבי אבון: 'בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת' (שיר־השירים ד, ד) – תל, שכל הפיות מתפללין עליו", דהיינו שגם בזמן שהר הבית בחורבנו נשאר שָׁם 'תל' שכל הפיות פונות אליו. וכתב שם ב'מראה הפנים': "ושייכא טפי על שעת חורבנו... שיהו הכל פונין לו בתפילתן כדי שמתוך כך יזכרו להתפלל עליו... וכלומר, דתרוייהו משתמעי מהכא: דמדכתיב 'בנוי' שמעינן בעודו בבנינו, ומ'תלפיות' דרשינן 'תל', והיינו בחורבנו, שנעשה ל'תל' ועם כל זה 'פיות', שהכל מתפללין עליו וממילא פונים בו בתפילתן". וכיוצ"ב ב'הירושלמי המפורש' לגר"ש גורן: "בחורבנו מניין. שצריך לכוון אליו בתפילה, שיבנה במהרה בימינו? בנוי לתלפיות. הוא יבנה על ידי 'תלפיות', כדמפרש - שכל הפיות מתפללין על בנינו, ו'תל' היינו בהיותו חרב כתל, ויבנה על ידי התפילה!". ואותו 'תל' היינו הקיר שנשאר במערב, כדברי חז"ל על "כותל המערבי" שלא חרב ושהשכינה שורה בו, וכנרמז בזוהר הקדוש (בראשית רכח ע"ב, מתורגם): "קִיר - זֶהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה וכו' כְּשֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יד): 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ' (ר"ת מערב)", ובזוהר שמות קטז ע"ב: "דִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, כּוֹתֶל מַעֲרָבִי דִּיּוּרָא דִּילֵיהּ, עַל שֵׁם דְּאִיהוּ תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ. כּ''וֹ תֵּ''ל, יְ'ה'וָֹ'ה [-בגימטריה] כּ''וֹ, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא, אִיהוּ תֵּל דִּילֵיהּ".
[6] על־פי תהלים קמא, ב: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב".