תנ"ז (1697) - רבי דוד לידא ...רבי דוד לידא תנ"ז (1697) - רבי דוד לידא
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי דוד לידא רבה של ק"ק אמסטרדם חי בשנים שצ"ב - תנ"ז
השכינה לא זזה מכותל מערבי כשם שדרכו של מוכר קרקע לשייר כל שהוא לעצמו, וזהו שבחה של ירושלים
איתא בש"ך[1] דשבחה של ירושלים הוא שלא זזה שכינה מכותל מערבי, יעויין שם. וטעם לדבר שלא זזה שכינה מכותל מערבי לפי שמצינו דהקב"ה מכר את בית מקדשנו לאומות, כדאיתא במדרש (ראה תנחומא בהר סימן ב): וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר את ביתו [בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה] (ע"פ ויקרא כה, כט) - זה בית המקדש, ותמן תנינן בגמרא דבבא־בתרא (לז, ב): "מוכר בעין רעה מוכר", ושייר לעצמו קרקע כל שהוא. לפיכך גם הכא משייר הקב"ה כותל מערבי שלא זזה שכינה משם;
הקב"ה נשבע לדוד המלך שלא יזיז השכינה מכותל מערבי, ועל ידי קביעות השכינה שם הוסרה טענת האומות שמכיון שהם מרובים יש לעבוד את אלהותם
"נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה וגו' זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קלב, יא-יד), ירצה, מה כוונת הקב"ה שנשבע לדוד באומרו "לא ישוב ממנה" - אשר עוד עודנה השכינה לא זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב; איכה רבתי פרשה א), [וכפל עוד] וקאמר: "זאת מנוחתי עדי עד"? אלא משום דהאומות יהיו מסיחין לישראל בטענתם: אנחנו מרובים ואמאי לא עבדתם את אלהינו, דכתיב (שמות כג, ב): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"? לכך, השכינה לא זזה משם כדי שיהא נקרא קבוע "וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי" (יומא פד, ב), ולא יהיו אומרים אנחנו מרובים.
מקורות: 'עיר דוד', בית אברהם חדר א סימן רמג; שם, בית המלך חדר יג סימן רכד
[1] נראה שכוונתו ל'שפתי כהן' על התורה לרבי מרדכי הכהן, מחכמי צפת בדורו של מרן הבית יוסף, הנדפס בויציה בשנת שס"ה, אך לא נמצאו שם אלא דברים דומים בפרשת בראשית פרק ב, דף י ע"ב בדפוס ווארשא, וזו לשונו: "שעתה העולם הוא כפול ומכופל הולך ומתמעט בגלות, לפי שנכפפה הקומה [של האדם], ובזה תוכל להבין איך מקום השכינה [ה]מצומצם בין בדי הארון לפני ולפנים, מקום שאפילו כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושים ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללים עליו, איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים? בית ע"א [=עבודת אלילים] שלהם?! אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות. ואפשר לומר שבקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה שלהם, והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים". ועוד כתב בפרשת במדבר ב, יח: "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם [לְצִבְאֹתָם] יָמָּה... ודגל זה הם כולם בני רחל, אפרים ומנשה ובנימין, לזה היה ימה - 'שכינה במערב' (במדבר רבה יא, ב). רפאל עם הכולל בגימטריא מערב, שכשמנשב רוח מערבית באה רפואה לעולם ועריבה לגוף האדם ומישבת, כן מערב בגימטריא ישב. ואלמלא רוח מערב לא היה העולם קיים, ועל זה רמזו ז"ל (שמות רבה ב, ב): לא זזה שכינה מכותל מערבי".
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי דוד לידא
רבה של ק"ק אמסטרדם
חי בשנים שצ"ב - תנ"ז
השכינה לא זזה מכותל מערבי כשם שדרכו של מוכר קרקע לשייר כל שהוא לעצמו, וזהו שבחה של ירושלים
איתא בש"ך[1] דשבחה של ירושלים הוא שלא זזה שכינה מכותל מערבי, יעויין שם. וטעם לדבר שלא זזה שכינה מכותל מערבי לפי שמצינו דהקב"ה מכר את בית מקדשנו לאומות, כדאיתא במדרש (ראה תנחומא בהר סימן ב): וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר את ביתו [בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה] (ע"פ ויקרא כה, כט) - זה בית המקדש, ותמן תנינן בגמרא דבבא־בתרא (לז, ב): "מוכר בעין רעה מוכר", ושייר לעצמו קרקע כל שהוא. לפיכך גם הכא משייר הקב"ה כותל מערבי שלא זזה שכינה משם;
הקב"ה נשבע לדוד המלך שלא יזיז השכינה מכותל מערבי, ועל ידי קביעות השכינה שם הוסרה טענת האומות שמכיון שהם מרובים יש לעבוד את אלהותם
"נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה וגו' זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (תהלים קלב, יא-יד), ירצה, מה כוונת הקב"ה שנשבע לדוד באומרו "לא ישוב ממנה" - אשר עוד עודנה השכינה לא זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב; איכה רבתי פרשה א), [וכפל עוד] וקאמר: "זאת מנוחתי עדי עד"? אלא משום דהאומות יהיו מסיחין לישראל בטענתם: אנחנו מרובים ואמאי לא עבדתם את אלהינו, דכתיב (שמות כג, ב): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"? לכך, השכינה לא זזה משם כדי שיהא נקרא קבוע "וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי" (יומא פד, ב), ולא יהיו אומרים אנחנו מרובים.
מקורות:
'עיר דוד', בית אברהם חדר א סימן רמג;
שם, בית המלך חדר יג סימן רכד
______________________________________________________________________________
[1] נראה שכוונתו ל'שפתי כהן' על התורה לרבי מרדכי הכהן, מחכמי צפת בדורו של מרן הבית יוסף, הנדפס בויציה בשנת שס"ה, אך לא נמצאו שם אלא דברים דומים בפרשת בראשית פרק ב, דף י ע"ב בדפוס ווארשא, וזו לשונו: "שעתה העולם הוא כפול ומכופל הולך ומתמעט בגלות, לפי שנכפפה הקומה [של האדם], ובזה תוכל להבין איך מקום השכינה [ה]מצומצם בין בדי הארון לפני ולפנים, מקום שאפילו כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושים ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללים עליו, איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים? בית ע"א [=עבודת אלילים] שלהם?! אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות. ואפשר לומר שבקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה שלהם, והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים". ועוד כתב בפרשת במדבר ב, יח: "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם [לְצִבְאֹתָם] יָמָּה... ודגל זה הם כולם בני רחל, אפרים ומנשה ובנימין, לזה היה ימה - 'שכינה במערב' (במדבר רבה יא, ב). רפאל עם הכולל בגימטריא מערב, שכשמנשב רוח מערבית באה רפואה לעולם ועריבה לגוף האדם ומישבת, כן מערב בגימטריא ישב. ואלמלא רוח מערב לא היה העולם קיים, ועל זה רמזו ז"ל (שמות רבה ב, ב): לא זזה שכינה מכותל מערבי".