תנ"ו (1696) - הפרי חדש - רבי ח...הפרי חדש - רבי חזקיה די סילוה תנ"ו (1696) - הפרי חדש - רבי חזקיה די סילוה
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי חזקיה די סילוה[1] בעל ה'פרי חדש' חי סביבות השנים תט"ז - תנ"ו
הר הבית נשאר קדוש גם כשהוא חרב ושמם, אמנם שרד לנו הכותל המערבי, שלא זזה שכינה ממנו, ושם מנהגנו לערוך תפילותינו
רואים אנו את הארץ שוממה ואת המקדש חרב. הצער רב. עינינו רואות את קיום נבואת ירמיהו בקינתו (איכה ה, יז): "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ"... נפל בגורלי להיות שד"ר (=שלוחא דרבנן) מאותו מקום קדוש, על מנת להעלות בפני אחינו בני ישראל בכל הקהילות את האסונות הגדולים מהם אנו סובלים...
אמרתי "מאותו מקוםקדוש", כי מכל הצרות האלה, נותרו לנו לנחמה דברי חז"ל (והאומות מסכימות לדבר – לפי הערצתם למקום הזה) שהשכינה לא זזה ממקומה, כפי שנאמר במסכת מגילה (כח, ב) על הפסוק (ויקרא כו, לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – 'אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין'. ואמרו חכמים, שהיה ראוי להקדים את השם לפועל, ולכתוב: 'ואת מקדשיכם אשומם', אלא הקדים שממה למקדש, לומר, שאף אחרי השממה קורא לו הקב"ה בשם של קדושה כמקודם (ע"פ החינוך קפד; תוס' יו"ט שם).
מבית המקדש שרד לנו הכותל המערבי, שעליו אמרו חז"ל (שמות־רבה ב, ב; ועוד): 'לא זזה השכינה ממנו', ושם נוהגים אנו לערוך את תפילותינו.
אמנם אדונים נכבדים, אם חסר לנו מקדש, יכולים אנו היום לבקשו בתוככי כל אחד מאתנו, על ידי צדקה וגמילות חסדים, כאשר כל אחד מצדו יתאמץ לעשות חלקו... יבוא זמן בו ה', שהוא רב חסד, יִרְאֶה בעיני רחמיו את מצוקת שביינו, ויֵרָאֶה על הַר ה'.
מקור: כתבי רבינו יצחק אבוהב חכמי ריסיפי ואמשטרדם, חלק שני, מכון ירושלים – תשע"ה, עמ' קעג-קעה
[1]רבינו חזקיה די סילוה – מגדולי הפוסקים, מחבר ה'פרי חדש' על השולחן־ערוך, 'מים חיים' על ש"ס ורמב"ם, ועוד. גאון מופלא בבקיאות ובעיון. כבן עשרים עלה מליוורנו לירושלים ונפטר בה לפני מלאת לו ארבעים שנה. בירושלים למד אצל רבי משה גלנטי, ולאחר פטירתו התמנה לראש הישיבה במקומו. בשנים תנ"א-תנ"ב שהה כשד"ר מירושלים באמשטרדם, שם התקשר עם רבי יצחק אבוהב דה פונסקה שאף כנהו בהסכמה לספרו "איש האלוקים" ו"אחד מבני עליה". בח"י בחשון תנ"א נשא בק"ק דתלמוד תורה דאמשטרדם דרשת מוסר בנושא "בהר ה' יראה", וכאות הערכה אליו הדפיסוה בני הקהילה בחוברת מיוחדת בספרדית. דרשה זו תורגמה במהדורות שונות, וממנה צטטנו כאן.
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי חזקיה די סילוה[1]
בעל ה'פרי חדש'
חי סביבות השנים תט"ז - תנ"ו
הר הבית נשאר קדוש גם כשהוא חרב ושמם, אמנם שרד לנו הכותל המערבי, שלא זזה שכינה ממנו, ושם מנהגנו לערוך תפילותינו
רואים אנו את הארץ שוממה ואת המקדש חרב. הצער רב. עינינו רואות את קיום נבואת ירמיהו בקינתו (איכה ה, יז): "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ"... נפל בגורלי להיות שד"ר (=שלוחא דרבנן) מאותו מקום קדוש, על מנת להעלות בפני אחינו בני ישראל בכל הקהילות את האסונות הגדולים מהם אנו סובלים...
אמרתי "מאותו מקום קדוש", כי מכל הצרות האלה, נותרו לנו לנחמה דברי חז"ל (והאומות מסכימות לדבר – לפי הערצתם למקום הזה) שהשכינה לא זזה ממקומה, כפי שנאמר במסכת מגילה (כח, ב) על הפסוק (ויקרא כו, לא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – 'אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין'. ואמרו חכמים, שהיה ראוי להקדים את השם לפועל, ולכתוב: 'ואת מקדשיכם אשומם', אלא הקדים שממה למקדש, לומר, שאף אחרי השממה קורא לו הקב"ה בשם של קדושה כמקודם (ע"פ החינוך קפד; תוס' יו"ט שם).
מבית המקדש שרד לנו הכותל המערבי, שעליו אמרו חז"ל (שמות־רבה ב, ב; ועוד): 'לא זזה השכינה ממנו', ושם נוהגים אנו לערוך את תפילותינו.
אמנם אדונים נכבדים, אם חסר לנו מקדש, יכולים אנו היום לבקשו בתוככי כל אחד מאתנו, על ידי צדקה וגמילות חסדים, כאשר כל אחד מצדו יתאמץ לעשות חלקו... יבוא זמן בו ה', שהוא רב חסד, יִרְאֶה בעיני רחמיו את מצוקת שביינו, ויֵרָאֶה על הַר ה'.
מקור:
כתבי רבינו יצחק אבוהב חכמי ריסיפי ואמשטרדם, חלק שני, מכון ירושלים – תשע"ה, עמ' קעג-קעה
____________________________________________________________________________________
[1] רבינו חזקיה די סילוה – מגדולי הפוסקים, מחבר ה'פרי חדש' על השולחן־ערוך, 'מים חיים' על ש"ס ורמב"ם, ועוד. גאון מופלא בבקיאות ובעיון. כבן עשרים עלה מליוורנו לירושלים ונפטר בה לפני מלאת לו ארבעים שנה. בירושלים למד אצל רבי משה גלנטי, ולאחר פטירתו התמנה לראש הישיבה במקומו. בשנים תנ"א-תנ"ב שהה כשד"ר מירושלים באמשטרדם, שם התקשר עם רבי יצחק אבוהב דה פונסקה שאף כנהו בהסכמה לספרו "איש האלוקים" ו"אחד מבני עליה". בח"י בחשון תנ"א נשא בק"ק דתלמוד תורה דאמשטרדם דרשת מוסר בנושא "בהר ה' יראה", וכאות הערכה אליו הדפיסוה בני הקהילה בחוברת מיוחדת בספרדית. דרשה זו תורגמה במהדורות שונות, וממנה צטטנו כאן.