תמ"ג (1683) - רבי שלמה אלגאזי ...רבי שלמה אלגאזי תמ"ג (1683) - רבי שלמה אלגאזי
חזרהעריכה
פרטים (0)
רבי שלמה ב"ר אברהם אלגאזי מגדולי איזמיר ואב"ד בירושלים חי בסביבות השנים ש"ע - תמ"ג
מאז שגלינו מארצנו השכינה לא זזה מכותל מערבי הנמצא מחוץ למקדש, ובכך יש ביטוי לגלות השכינה, שאף היא אינה במקומה בבית המקדש של מעלה. בתפילתנו נבקש על בית המקדש של מטה שיבנה, אך עיקר כוונת הלב צריכה להיות על כבוד שמים, שה' יחזיר שכינתו לירושלים של מעלה
בעין יעקב (יבמות סימן מח): "רבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר (מלכים-א ט, ג): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים', וחד אמר: עיניו למעלה, שנאמר (איכה ג, מא): 'נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם [אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם]'. אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בתפלה. אמר להו: כך אמר אבא (=רבי יוסי): המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו [שני] מקראות הללו". וליכא לתרוצי דאיכא לקיומי בלאו הכי "אל אל בשמים" בזמן שאין בית המקדש קיים, "עיני ולבי שם" בזמן שבית המקדש קיים. דהא ליתא, ד"כל הימים" כתיב.
אכן קשיא, דהיכי מתקיימים שתי מקראות הללו במאי דסבר רבי יוסי דעבדינן פלגא, העין למטה והלב למעלה בשמים, והא בקרא "עיני ולבי שם" כתיב, דמשמע דהלב והעין שניהם יהיו שם בארץ ישראל. וכת המדברים הפכו בזה.
ואפשר, עם מה שאמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", ועוד אמרו (תענית ה, א): "אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה" - נמצא זה קשור בזה. וזהו שאומר הקב"ה: "עיני ולבי שם כל הימים", כי שם בארץ־ישראל, בין בבנינו, שאף על פי שאני יושב למעלה יושב גם כן למטה, (כן) [בין] בחורבנו לא זזה שכינה מכותל מערבי. אבל המתפלל אין צריך שיהיה כל כוונתו על בית המקדש של מטה שיבנה, אלא "עיניו למטה" - כלומר [אמנם] "עינֵי" האדם יהא למטה על בית המקדש של מטה שיבנה, אבל עיקר "לבו" וכוונתו יהיה "למעלה" - פירוש למה שנוגע לכבוד שמים, דהיינו שיהיה לבו וכוונתו להתפלל על הקב"ה שיושב חוץ ממקדשו של מעלה.
על זאת יתפלל כל חסיד, שיהי רצון שהקב"ה יהיה יושב בבית מקדשו של מעלה שבשמים, ובזה יהא נקרא האדם "מתפלל על חברו" שהוא "נענה תחילה" (בבא קמא צב, א; ועיין שבת לא, א רש"י ד"ה דעלך סני). וזהו "נשא לבבנו אל כפים" להתפלל, ומה תהי כוונתנו? שנתחנן אל אל שעכשיו אינו יושב בשמים, שיהי רצון שיבנה בית מקדשו של מעלה, שבזה יהיה נקרא "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם" (תהלים ב, ד), דאילו עכשיו שאנו בגלות גם הוא אינו יושב בשמים, דלא זזה שכינתו מכותל מערבי החרבה, וזהו שכתוב: "אל אל בשמים". ואין כוונת הכתוב לומר שנתפלל לאל שהוא יושב בשמים ולא בארץ, דהא "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג);
מתחילת הגלות ועד עת קץ הקב"ה משגיח על ארץ הקודש שעומדת בקדושתה על־ידי שכינה שבכותל מערבי
"תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ [מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה]" (דברים יא, יב) - כיוֵן למה שאמרו בגמרא (עיין מגילה כח, א; וכלשון זו ברמב"ם הלכות תפילה יא, יא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו, לא) - אף־על־פי שהם שוממים בקדושתם עומדים, כי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי. וזהו "תמיד", פירוש: אף אחר החורבן. וזהו "מרשית" בלא אל"ף, לומר כי מעת שמתחיל הגלות, שישראל רשים (=דלים ועניים), "ועד אחרית", שהוא עד עת קץ, הקב"ה משגיח בה.
מקורות:
'תאוה לעיניים', יבמות אות רפו, דף פב סוף ע"ב;
'אהבת עולם', עמוד התורה דף י ע"ב
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
רבי שלמה ב"ר אברהם אלגאזי
מגדולי איזמיר ואב"ד בירושלים
חי בסביבות השנים ש"ע - תמ"ג
מאז שגלינו מארצנו השכינה לא זזה מכותל מערבי הנמצא מחוץ למקדש, ובכך יש ביטוי לגלות השכינה, שאף היא אינה במקומה בבית המקדש של מעלה. בתפילתנו נבקש על בית המקדש של מטה שיבנה, אך עיקר כוונת הלב צריכה להיות על כבוד שמים, שה' יחזיר שכינתו לירושלים של מעלה
בעין יעקב (יבמות סימן מח): "רבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר (מלכים-א ט, ג): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים', וחד אמר: עיניו למעלה, שנאמר (איכה ג, מא): 'נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם [אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם]'. אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו, אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בתפלה. אמר להו: כך אמר אבא (=רבי יוסי): המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו [שני] מקראות הללו". וליכא לתרוצי דאיכא לקיומי בלאו הכי "אל אל בשמים" בזמן שאין בית המקדש קיים, "עיני ולבי שם" בזמן שבית המקדש קיים. דהא ליתא, ד"כל הימים" כתיב.
אכן קשיא, דהיכי מתקיימים שתי מקראות הללו במאי דסבר רבי יוסי דעבדינן פלגא, העין למטה והלב למעלה בשמים, והא בקרא "עיני ולבי שם" כתיב, דמשמע דהלב והעין שניהם יהיו שם בארץ ישראל. וכת המדברים הפכו בזה.
ואפשר, עם מה שאמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", ועוד אמרו (תענית ה, א): "אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה" - נמצא זה קשור בזה. וזהו שאומר הקב"ה: "עיני ולבי שם כל הימים", כי שם בארץ־ישראל, בין בבנינו, שאף על פי שאני יושב למעלה יושב גם כן למטה, (כן) [בין] בחורבנו לא זזה שכינה מכותל מערבי. אבל המתפלל אין צריך שיהיה כל כוונתו על בית המקדש של מטה שיבנה, אלא "עיניו למטה" - כלומר [אמנם] "עינֵי" האדם יהא למטה על בית המקדש של מטה שיבנה, אבל עיקר "לבו" וכוונתו יהיה "למעלה" - פירוש למה שנוגע לכבוד שמים, דהיינו שיהיה לבו וכוונתו להתפלל על הקב"ה שיושב חוץ ממקדשו של מעלה.
על זאת יתפלל כל חסיד, שיהי רצון שהקב"ה יהיה יושב בבית מקדשו של מעלה שבשמים, ובזה יהא נקרא האדם "מתפלל על חברו" שהוא "נענה תחילה" (בבא קמא צב, א; ועיין שבת לא, א רש"י ד"ה דעלך סני). וזהו "נשא לבבנו אל כפים" להתפלל, ומה תהי כוונתנו? שנתחנן אל אל שעכשיו אינו יושב בשמים, שיהי רצון שיבנה בית מקדשו של מעלה, שבזה יהיה נקרא "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם" (תהלים ב, ד), דאילו עכשיו שאנו בגלות גם הוא אינו יושב בשמים, דלא זזה שכינתו מכותל מערבי החרבה, וזהו שכתוב: "אל אל בשמים". ואין כוונת הכתוב לומר שנתפלל לאל שהוא יושב בשמים ולא בארץ, דהא "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג);
מתחילת הגלות ועד עת קץ הקב"ה משגיח על ארץ הקודש שעומדת בקדושתה על־ידי שכינה שבכותל מערבי
"תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ [מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה]" (דברים יא, יב) - כיוֵן למה שאמרו בגמרא (עיין מגילה כח, א; וכלשון זו ברמב"ם הלכות תפילה יא, יא): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" (ויקרא כו, לא) - אף־על־פי שהם שוממים בקדושתם עומדים, כי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי. וזהו "תמיד", פירוש: אף אחר החורבן. וזהו "מרשית" בלא אל"ף, לומר כי מעת שמתחיל הגלות, שישראל רשים (=דלים ועניים), "ועד אחרית", שהוא עד עת קץ, הקב"ה משגיח בה.
מקורות:
'תאוה לעיניים', יבמות אות רפו, דף פב סוף ע"ב;
'אהבת עולם', עמוד התורה דף י ע"ב